רק שהיא לא תהיה כמו אמא שלה

הלב שלי נפל לתחתונים כשראיתי את אמא שלה. אישה ענקית, ממורמרת, מהסוג הכי קטלני, שעוקץ בלי הפסקה, נטל כלכלי ולא מפסיקה להתלונן. עד שלא ראיתי את אמא שלה אף פעם לא חשבתי על ההורים כפקטור שקשור למערכות יחסים.
הרי אנחנו כבר לא בתיכון. לה יש את הדירה שלה ולי יש את הדירה שלי, עבודה נפרדת, חיים שכל אחד בנה לעצמו במו ידיו, שרק עכשיו משתלבים זה בזה.

כשאמא שלה שונאת אותך
אולי בגלל שההורים שלי גרים רחוק בצפון בקיבוץ ואנחנו כאן במרכז לא חשבתי בכלל על מה הם יגידו או יחשבו על אהובתי. אני אפילו די בטוח שעד שלא פגשתי את אמא שלה, לא עדכנתי את ההורים שלי שיש לי חברה רצינית. זה היה אולי משהו כמו יש לי מישהי אבל בלי לשתף יותר מדי בפרטים או לספר שיתכן והיא האחת.
ואז פגשתי את אמא שלה והכל השתנה. אומנם התפוח התגלגל רחוק רחוק מהעץ, אבל לפתע הבנתי שהאמא הזאת לא עומדת להעלם מהחיים שלנו אלא היא רק הולכת להיתקע כאן  ולהתפלש בתוכם ולעשות מהכל מטעמים.
מהרגע הראשון לא רק שלא היתה לנו כימיה, אלא היא פשוט לא הפסיקה לרדות בי. זה התחיל במה את מוצאת בו? בפנים שלי! ועד תביא לי ותעשי לי בלי בושה בכלל. אחר כך מסתבר שהיא התפנתה מהדירה שלה ועברה לגור על הספה של החברה וכבר לא יכולתי להסתובב אצלה בבית בתחתונים או לישון שם בכלל. אמא שלה פשוט ארבה לי בכל פינה והביטה בי בעיניה הרעות. כששאלתי את החברה שלי אם משהו לא בסדר אצלי, היא טענה שמבחינת אמא שלה אף אחד לא מספיק טוב, אבל יותר משחששתי שיש לה כוח הרסני על החברה שלי, הבת שלה, חששתי שהחברה שלי תהפוך ביום מן הימים לאמא שלה!

שתצא כבר מהחיים שלנו
מה אם מדובר בגנטיקה יותר מאשר בסביבה? והיות ולא היה אבא שיאזן את הדומיננטיות והסימביוזה וההשפעות האלה, לא יכולתי לבדוק אם אני צודק או טועה וכל מה שיכולתי לעשות זה לעשות את כל המאמצים, ה-כל, כדי שהיא תתחבב עלי. החל מלהסיע אותה לרופאים ועד לעשות לה חביתה בבוקר לפי הזמנה אישית, לשתוק כשהיא מדברת ומדברת ומדברת ולהסתלק כשהיא רומזת לחברה שלי שאני מעיק עליה בנוכחותי.
החברה שלי היתה חלשת אופי ולא עמדה מול אמא שלה. היו לה חיים קשים מאוד, אמרה לי וזה מבחינתה נתן לאמא שלה פטור וכרטיס פתוח למרר את חיי כמו שמיררו את חייה.
אבל אני לא וויתרתי, בצעד מזוכיסטי החלטתי להישאר כנגד כל הסיכויים למרות שידעתי שהאמא הזאת לא תעלם, העדפתי לספוג כדי להישאר בשטח כדי שיום אחד כשנעבור לגור ביחד או נינשא – האישה הזאת תצא מחיינו או לפחות תעבור לגור במקום אחר.
אבל כשהוחלט שאנחנו עוברים לגור ביחד, החברה אמרה שהיא לא יכולה לזרוק את אמא שלה לרחוב ואין לה איך למממן עבורה סביבת מחיה אחרת וככה האם עברה לגור איתנו.
כן, כן, כאן אתם מוזמנים להציע לי לברוח כל עוד רוחי בי – אבל מאוחר מדי. היא עברה אלינו וזה היה נורא כצפוי. נפרדנו ארבעים פעם בשבוע וכעסתי בלי הפסקה וכשהחברה קלטה סוף סוף שאמא שלה מפרידה בינינו ומחסלת עבורה סופית את הסיכוי הקלוש לאושר, היא נקטה יוזמה, מצאה עבודה נוספת ושכרה לאמא שלה דירת שני חדרים. אז נכון לעכשיו, האם הזאת אומנם גרה קרוב אלינו ולפעמים היא באה ולא זזה עד שאנחנו סוגרים מאחוריה את הדלת, אבל לפחות עכשיו אני מרגיש שאני במקום הראשון ושהאם נדחקה לשוליים ומשביע כל ערב את החברה שלי שתעשה הכל כדי לא להיות כמו אמא שלה ומקווה לטוב.