נשואות, תפסיקו לשפוט רווקות

 מאת: רווקה לבינתיים

את חייבת כבר למצוא מישהו, לפחות תתחילי לחפש, כולן כבר נשואות ומה אתך? תמיד כשאני מספרת שאני רווקה, אנשים חייבים להתערב ולייעץ לי: איך למצוא, עם מי לצאת, למה להתמיד (כי אם פורשים בשיא קשה לחזור).
בעת האחרונה, התופעה החריפה. רוב חברותיי התחתנו ומאז שהן נישאו הן חושבות שהן יודעות יותר טוב ממני. פעם, נהגנו ביחד להריץ דחקות על דייטים, להחליף מידע, לקטר על בחורים, אבל עכשיו שהן נשואות הן חושבות שהדבר הכי טוב בעולם זה, איך לא, להיות נשואות.
פתאום זה לא משנה שהן נאלצו לוותר על הקריירה שלהן או שהן רבות עם בן הזוג עד כאסחים מטורפים או שהן מתגעגעות לאקס או שיש ימים שלא הכל פרפקט, העיקר שהן התחתנו.
עכשיו שהן נשואות ואני לא נשואה, הן מרשות לעצמן לחנך אותי. תפסיקי להיות כזאת בררנית, נסי לעבור לדייט שני, תצאי לפחות שלוש פעמים בשבוע לדייטים.
המצב מחמיר כשאני מעיזה לקטר שאין לי כוח או מספרת שהדייט הנוכחי היה על הפנים, אני גלויית לב אתן אבל הן מיד מזדעקות: מה קרה, לא סוף העולם, כשאני פגשתי את אורי חשבתי שהוא מעפן והנה הוא אהבת חיי.

העיקר שתתחתני  
פתאום אסור לי כבר לקטר בפניהן או שיהיו לי חלילה קריטריונים גבוהים מדי (לטענתן) למועמדים, העיקר שהדייטים יובילו לחתונה, גם אם זה בא על חשבון האושר האישי שלי. בקיצור, הן הפכו להיות אמא שלי.
הן, מבחינתן, חושבות כמובן שהכל לטובתי, שהן עוזרות, מכוונות, תומכות. הן לא רואות כבר את הבעייתיות, הן לא מבינות כמה זה קשה לפעמים לנדוד בזירת ההכרויות על אחת כמה וכמה כשהחברות שלך בפאזה אחרת, עסוקות בבחירת שמלות כלה או בעיצוב הבית החדש או במדידת בגדי תינוקות. הבליינד דייטים מאחוריהן והן כבר לא זוכרות כמה זה היה לפעמים קשה או מייאש או מבאס.
הן רק אומרות לי איזה כיף זה היה וההתרגשות כל פעם מחדש ולפגוש אנשים חדשים ולכאורה מקנאות בי, אבל בפועל, ככה לפחות זה מרגיש, כל מה שחשוב להן זה שאני אתחתן כי זה מה שחשוב.
אם נגיד ביליתי את הוויקנד במיטה עם ספר כי זה מה שהתחשק לי לעשות בוויקנד הזה, הן מיד קוראות אותי לסדר, מרימות טלפון ואפילו מגיעות להגיד לי שזה פשוט בזבוז זמן "יש שם בחוץ כל כך הרבה חברים, ספרים תקראי אחרי החתונה".
אני מבינה את הדאגה, השעון הביולוגי מתקתק אבל למה קודם כשהן היו רווקות כמוני זה היה בסדר לקחת דברים לאט או לדחות למחר או לקטר על דייטים ואילו עכשיו זה לא מתקבל על הדעת.

תנו לי לבד למצוא חתן
הן ממהרות לשפוט אותי על ימין ועל שמאל. "אם את עוד לא מצאת אולי את צריכה פסיכולוג". אתם מבינים? בגלל שאני עוד רווקה, אני צריכה פסיכולוג או משהו לא בסדר איתי. וזה הגיע  מחברה שהתחתנה לפני שלושה חודשים בלבד. גם לה לקח זמן למצוא חתן ואפילו פעם אחת לא העזתי להגיד לה שמשהו לא בסדר אתה. אבל ברגע שהיא התחתנה והקדימה אותי, יש לה זכות מצידה לשפוט ולבקר ובעיקר, לשים לי מראה ולהגיד לי שאני לא בסדר.
ביחד הן עושות יד עם אמא שלי, אולי אפילו היא שולחת אותן אלי, להעיר אותי מתרדמת החורף, שולחת לי הזמנות לחתונות, שאראה שכולן כבר מלפניי.
אולי זה רק בראש שלי, שהן חושבות שהן טובות ממני כי להן יש חותמת מהרבנות, אולי אני זו שלא שלמה עם עצמי שמרגישה שהתעכבתי בדרך ולכן אני ממהרת לראות את כולם באור ביקורתי אבל כך או כך, אני את האושר והחתן שלי אשיג בדרך שלי.