שרפתי הרבה קשרים בחיים

יש לי חברות שיש להן אינספור ידידים וחברות ומקורבים וכשהן מחפשות עבודה או חבר, כל מה שהן צריכות לעשות זה להפעיל את רשת הקשרים שטוו במו ידיהן: לשגר מסר לעולם והן מיד מקבלות הצעות אטרקטיביות. דואגים להן, מה שנקרא.
אני לעומת זאת קצת סנובית, במהלך חיי לא טרחתי לשמר קשרים פושרים, מערכות יחסים שלא הבשילו לרמה מעמיקה של חברות – נקטעו מהר, ידידים שהתרחקו, הרחקתי מעלי, חברות ששמרו מרחק, העלמתי מחיי. בקיצור, אני אלופה בלשרוף קשרים ולפעמים גם על דברים קטנים.
אותו סימפטום שלא מחזיק מעמד בחיי האישיים תקף גם בחיים הרומנטיים. כל מחזר שנלהב מדי או צונן מדי כלפי, לא מקבל צלצול חזרה, אני נוטה להתרעם מהר, לחטוף קריזות, לבקר.

חותכת מהר
אני לא טיפוס קל, בלשון המעטה, מודה ומתוודה, אבל החיסרון הגדול ביותר שלי הוא חוסר המוטיבציה לשמור על הלהט לאורך זמן. אני מתקררת מהר. דייטים שהתחילו בהבטחה גדולה, טיולים קסומים על חוף הים, מזמוזים על הספה, התלהבות רבה, הסתיימו בטונים צורמים כשהדייט השני לא שיחזר את הקסם או הלך למקומות לא מספיק מחייבים. איך שאני מתחממת מהר, ככה אני מתקררת מהר.
אני רומנטיקנית באופיי, הולכת שבי אחרי פנטזיות וחלומות, אבירים מדברי אלי לגמרי ואם אני מזהה בחור מהאגדות אני מיד ממריאה עם השאיפות. מדמיינת אותנו ביחד, נכבשת, מוקסמת, מתמכרת ללהט אבל אם הוא לא עומד בציפיותיי או שבוקר למחרת אני מתעוררת בתחושה שמיציתי, אני מיד חותכת. בלי הסברים, ישר ולעניין.
הבעיה היא שאני מתקשה לתת צ'אנס נוסף לאנשים, גם אם טורחים להתקשר ולחזר ולבקש עוד הזדמנות. כמו חברות שנישאו ושמו אותי בהולד כי עכשיו שהן נשואות הן יותר מדי עסוקות לחברותיהן הרווקות, ככה אני עם בחורים: מי שלא ממגנט, מוצא מחיי.

איך מדליקים תשוקה לאורך זמן?
הייתי שמחה להצית את האווירה ושהבערה תחזיק יותר מכמה דייטים, שכל פעם מחדש אני אפגוש את אותו הבחור ואגנב, שאני אגיד וואו זו אהבה גדולה כי הוא מדליק אותי בלי הפסקה. ברור לי שזה לא אפשרי, שגם זוגות של אהבת אמת, כאלה שמרגישים אצלם חיבור מהבטן, מפסיקים להתמסר לתשוקה אחרי כמה זמן. שהלהט עובר ויש פשוט חברות טובה או כמיהה משותפת או שיתוף פעולה וכימיה חזקה. אבל משום מה קשה לי לוותר על העוצמה הרשית, המינית או פשוט החיבור של שני אנשים שרוצים מזה עוד ועוד.
אני מנסה להחזיק בקשרים, אבל מרגישה שהם נוזלים לי מהידיים ומתאדים. שהבחורים מאבדים עניין כשהם קולטים שהתקררתי, או שהחלטתי לצנן את המשיכה המינית כדי לבדוק איך אנחנו מתקדמים באפיקים אחרים, הם כבר לא בקטע, מתקשים להבין איך עברנו ממישור של להתחבק ולהזדקק זה לזו למישור של בוא נדבר על העתיד.
זו הסיבה שאני חותכת ומהר, בלי שיהיו יותר מדי ברבורים או דיונים ודיבורים על איחוי השברים. אני מדליקה גפרור ונותנת לאש לאכל הכל. כאילו אני חוששת שישכנעו אותי להחזיק במשהו שממילא לא יחזיק מעמד.
לאחרונה רציתי לחדש כמה קשרים, הלב שלי התגעגע למחזרים ותיקים, אבל כשצללתי אצלם גיליתי שיש דברים שלא שוכחים. שהם לא הספיקו לסלוח, שהם לא מוכנים עוד לעבור הלאה ושהיחסים ששרפתי נשארו חרוכים לעד.
אני מקווה שבלג בעומר הזה אני אשנה את הרגליי, שאני אדע איך לשמר את הבערה ושאוכל לכבות את הלהבה בנשיפה עדינה ולא בבום טראח. תחזיקו לי אצבעות.