נמאס לי לקום במיטה ריקה

היו לכם פעם לילות לבנים? כשאתם מתעוררים שטופי זיעה, מעורערים ומהורהרים בבת אחת, הלב פועם בחוזקה ויש סוג של קוצר נשימה כאילו זה עתה הקפיצו אתכם מתוך חלום בלהות ואתם לא מצליחים להירגע. כל מה שמשקיט את נפשכם ברגעים סהרוריים כאלה זה רק ללכת למקרר ולאכול גלידה קרה שתצנן את הזיעה ותחזיר אתכם לשלווה?
זה קורה לי הרבה, שאני קמה ומגלה שהמיטה ריקה, אני שוכבת בה מכונסת כולי בתנוחה עוברית לא נוחה, מכופפת כתפיים, ירכיים אל הבטן, כואב לי הגוף מעקימותו ולמרות שזו מיטה זוגית ענקית שיש בה הרבה שטח חופשי אני מצמצמת את עצמי לכמה שפחות, כדי לא להתפרש, לא להתרגל לרעיון שהמיטה הענקית הזה כולה שלי ובשבילי.

לבד בלילות לבנים
לא שאי פעם חלקתי אותה עם מישהו אבל כשקניתי אותה, קונסטרוקציה עץ ומזרון נוחות בהון תועפות, פנטזתי שיום אחד היא תהיה מרחב שכולו להט ותשוקה ושאתכרבל בתוכה עם מישהו שאני הכי אוהבת בעולם.
מאז היא החליפה מצעים ואפילו התרפטה וישנו בה מדי פעם בחורים אבל הם היו טרמפיסטים לא באמת רציניים. מבחינתם זו היתה מיטה ללילה אחד אולי לכמה לילות, לקשר חולף ולא מיטה להשתקע בה.
הימים הלבנים, חג השבועות מזכירים לי את הלילות הלבנים שלי, כמו חולת ירח אני פותחת את החלונות ומביטה החוצה, לעולם החשוך. רואה זוגות יושבים על ספסל בשדרה ומתנשקים, זוג זקנים שפוסע יד ביד, כלב מריח חתולה, שני פחים זה לצד זה. כל העולם נראה לי מחולק לזוגות ורק אני לבד בביתי, באפילה, מסרבת להאיר את הבית, שלא אראה כמה החיים שלי ריקים.
הימים עמוסים, עוברים מהר, אולי יותר מדי מהר. אני עסוקה בלימודים ובעבודה, עם חברות, אחיינים, קניות וסידורים ורק בלילות של נדודי שינה אני פתאום קולטת שכבר הגיע הקיץ ואוטוטו תחלוף עוד שנה ועוד מעט יש לי יום הולדת ובעצם, כלום לא השתנה.

דייט לילי יציל אותי
אולי אני צריכה יותר לילות כאלה של בדידות כדי לדחוף את עצמי לעבר האהבה, אולי אני צריכה לצאת עם מישהו לדייט לילי, כי אז באמת עצוב ובודד לי וזו הזדמנות להוקיר את חברתו. בערבים הכל עוד תוסס ועליז והדייט מתגלגל או נתקע ואני לא חוששת לשוב הביתה, לראות טלוויזיה, לנקות כלים, לסדר את הסמינר למחר אבל בלילות האלה בהם אני מתעוררת בפתאומיות, אחוזת בהלה, כאילו מישהו מעיר אותי בכח מהשינה המתוקה ורומז לי שהשינה היא רק כיסוי, בריחה מהעולם האמיתי, מהחלומות, זו לא המציאות כי המציאות היא שהבית ריק, דומם ואני לבדי באותה מיטה.
לילות לבנים עם גלידה ביד, מול החלון וכל מה שמתחשק לי פתאום זה לשבת מול המחשב. מסרים רומנטיים אני כותבת בלילות, זה הזמן בו אני מחזרת מכל הלב, מעומק הלב. אז, בלילה, אני באמת כל כך רוצה אהבה, רוצה התגלות, רוצה שמישהו יבוא וידליק את האור ויעטוף אותי ונרדם זה על זו. בלילות אני מתעוררת, מחזרת, כותבת ואפילו מבלת מסרים בחזרה. לא רק אני ערה, יש שם עוד אנשים והאתר שוקק והמסרים מתחלפים והפעם אני רוצה להתעורר ליום חדש ולדעת שמצפה לי בערב דייט, שאולי בלילות הבאים אני אישן טוב כי קמתי ועשיתי מעשה, הערתי את עצמי לתוך שינוי המציאות ואולי הלילות שלי יהיו באמת מתוקים ובמיטה יישן לצידי מישהו אהוב והיא כבר לא תהיה שוממת וריקה. לילה טוב.