לא רוצה שתהיי חבר שלי

 מאת: עידן

מכירים את הבחורות שמנסות להיות קוליות? להוריד אתך בירות? להתחרות בפיצוח גרעינים? לצפות אתך במשחקי כדורגל ולעודד בצווחות? יש אולי גברים שזה נחמד להם, הסחבקיות הזאת, שהפרטנרית היא גם סוג של חבר טוב, אבל אני מעדיף לקבל ספייס, שיהיה לי את החבר'ה שלי ושיהיה לי את החברה שלי ואצלי, עם כל הכוונות הטובות והניסיונות, זה לא הולך ביחד.

אבל היא, הנוכחית, חושבת שהיא פיצחה את הגרעין הקשה, שאם היא תסתחבק איתי היא תגיע ללב שלי. היא לא מבינה שההפך הוא הנכון: שכשהיא טום בוי פרועה או מנסה להיות אחת מהחבר'ה היא רק מורידה לי את ההתלהבות.
היא לא מבינה שאני לא אותו בן אדם אתה ועם החברים שלי.עם החבר'ה אני מרשה לעצמי לגהק, להשתכר, להגיד שטויות סקסיסטיות, לחשוף כרס קטנה, לספר על בחורות שהיו לי בעבר ואתה אני רוצה להיות ג'נטלמן, לבוש היטב, רומנטי, עדין ורך כמו שאת אוהבת ולחבר בין שני העולמות האלה לא עובד לא לטובתי ולא לטובתה.

בואי איתי רק אל תקטרי
אבל כמו גבר חלש אופי, יום אחד היא הצליחה לשכנע אותי לקחת אותה איתי ליציאת פאבים – המסורת של ימי שישי עם החבר'ה.
בין הטענות שלה היו: "אני רוצה לראות איך אתה עם חברים שלך", "אני רוצה לבלות אתך בערב שישי", "אני רוצה להכיר אותך כמו שעוד לא הכרתי אותך". היא באה עם ים תירוצים ופשוט לא יכולתי לסרב. היא לחצה מאוד, בהתחלה בנעימות אחר כך עשתה את עצמה נעלבת. החברים שלי צפו את העתיד וניסו להניא אותי מהצטרפותה לבילוי, הזהירו אותי שזה רק יוביל למריבות בינינו, אבל נכנעתי לגחמות שלה בשביל שלום בית ושקט תעשייתי.
בהתחלה, אני מודה, היא השתלבה יפה, אימצה טון דיבור ציני כמו שלנו, התחכמה, הביאה כמה יציאות משובחות שקרעו את כולם מצחוק, אבל ברגע שהחברים הרווקים החלו לפלרטט עם בחורות בפאב או לדבר עליהן מאחורי הגב, היא החלה להתרעם: איפה הכבוד שלכם? אם היו מתחילים איתי בדרך הזו בטוח לא הייתי נענית לחיזורים האלה וביאסה את כולם מסביב לשולחן.
מה זה ביאסה, היו כמה חבר'ה שערקו לשולחן הסמוך רק כדי לא לשמוע אותה מתיפייפת.

זה או אני או הם
בערב, חזרה הביתה באוטו, היא לא הפסיקה לגעור בי על כך שאני משתף פעולה עם חבורת השוביניסטים האלה ולמה אני מקיף את עצמי בכאלה פראי אדם ואם אלה החברים שלי – אז מה זה בדיוק אומר עלי?
אמרתי לה שמלכתחילה לא רציתי שהיא תבוא כדי לא להיקלע לסיטואציה הבעייתית הזאת בה אני נאלץ לגונן על חברים שלי ולצאת נגדה או להפך, אבל היא לא הסכימה לשמוע.
זה או אני או הם, היא איימה והאיומים שלה רק עוררו בי זעם של איך היא מעיזה להציב לי כאלה תנאי בררה, הרי אני לא מתנה את היציאות שלה עם חברות בשום דבר.
מאז אותו ערב, לכל בילוי פוטנציאלי היא ניסתה לשים רגל, שלא אלך, שאעשה משהו תרבותי יותר אולי הצגה או סרט בסינמטק, בשביל מה אני צריך לילות אפלוליים ומעושנים בפאבים הרי כבר יש לי חברה.

חברים זה לא תחליף לחברה
באיזשהו שלב אמרתי לה, אל תתערבי, תני לי לחיות את החיים שלי איתך בשקט ותני לי לחיות את החיים שלי אתם בימי שישי בערב, אני לא צריך בייביסיטר, מה אני כבר מבקש ערב שישי לעצמי? זה השתיק את הוויכוח, היא הבינה שאם אני שלה כל השבוע אז שום דבר לא יקרה אם בשישי אחד אני אצא החוצה עם החברים. זה לא הפריע לה כמובן לעשות פרצופים, אבל היא הבליגה.
ולך תסביר לה שאני צריך את שני הדברים: חברים וחברה ושהם לא הולכים ביחד. חברה היא לא תחליף לחבר'ה, לרוח החיה של המסיבה, לדחקות, לשיגועים, לנקות את הראש ולהשתטות וחבר'ה הם לא תחליף לפרטנרית ובת זוג, אבל עד כמה שהייתי רוצה, קשה לרצות את שני הצדדים אז מה שבטוח זה להפריד ביניהם וליהנות מכל אחד מהם בנפרד.