תהיי יפה ותדברי

 מאת: יוני
מאז המחאה, כל החברים שלי מפנטזים על אישה כמו דפני ליף. לא אחת צנומה ושתקנית עם מבט חולמני בעיניים, אלא פייטרית עם מוטיבציה בשמיים. אחת שמזיזה עיניים, שלא פוחדת להגיד מה צובט לה בבטן ולהעיז לצאת כנגד המוסכמות.
הם מפנטזים אבל בפועל כועסים שהחברה אומרת להם שהגיע הזמן להחליט אם מתחתנים או נפרדים ומשתיקים את החברות שלהן בהבטחות שווא שהם ישתנו, שבקרוב תתקבל החלטה, שיהיה שקט תעשייתי רק שימשיכו החיים הזוגיים על מי מנוחות.
זה גרם לי לחשוב מי אני, מי מתאימה לי, למה אני אוהב שיחות לילה עמוקות ונרתע משתיקות ארוכות ומביכות. הגעתי למסקנה שמה שמפריע לי לפעמים בבחורות שפגשתי ואהבתי זה שהן שמרו הכל מתחת לשטיח ואת הלכלוך זרקו לי בפרצוף רק כשיכלו להשתמש בו כנגדי. אתן לכם דוגמא: האקסית המיתולוגית ואני גרנו ביחד, הכל היה טוב ויפה, לפחות ככה חשבתי. יכול להיות שהייתי אדיש למגרעות שלי או שהיא יצרה אצלי רושם שהכל נפלא. תמיד זמזמה שירים באמבטיה וסיפרה לי שמאז שאנחנו גרים ביחד אין מאושרת ממנה. איך בכלל מישהו יכול לחשוב שהמצב גרוע כשמישהי אומרת לך כזה דבר עם חיוך על הפנים?

מה ששומעים כאן לא רואים משם
אז מסתבר שלא צריך להאמין להכל. כי עובדה, שבאחד הפעמים שחברים ביקרו אצלנו, היא טרחה לציין שוב ושוב כמה אני מבולגן, שאני שוכח להרים את קשר האסלה, שאני עושה לה דווקא ודוחק אותה מהמיטה, שאם זה היה תלוי בי בכלל הייתי גר לבד כי גם עכשיו כשאנחנו גרים ביחד אני מתנהג כאילו אני עוד חי כאן עם עצמי.
פערתי פה מולה. לא האמנתי שהמילים החדות האלה יוצאות ממישהי שבבוקר אמרה לי שהיא אוהבת את הפראיות שלי, שאני חינני כשאני כזה זרוק. למה היא לא אמרה את האמת? כששאלתי אותה על כך, היא אמרה שנמאס לה לשתוק. שמחתי שהיא סיימה לשתוק, פשוט לא הבנתי מדוע היא בחרה בטיימינג שכזה להשפיל אותי מול חברים ולא שנפתור דברים ביחד בחדרי חדרים?

הענישה אותי בשתיקותיה
זו דוגמא לבחורה ששתקה עד שהכל התפרץ החוצה ואני לא מצליח להחליט מה עדיף, כי מישהי שיצאתי אתה לא מזמן פשוט חיה בהכחשה והעדיפה לשתוק על פני לזעום. במקום לדבר, היא היתה עושה פרצופים. כשמשהו לא מצא חן בעיניה, היא עיוותה את הפנים והביטה בי בגועל או שהאף שלה היה עולה כלפי מעלה והיא היתה מביטה בי בבוז.
כשהפצרתי בה, תגידי, תדברי, ספרי לי כדי שאוכל להבין אם פגעתי בך ואיך ולהשתנות בהתאם, היא לא הגיבה, בחרה בזכות השתיקה להעניש אותי.
באיזשהו שלב נמאס לי ושמתי לי למטרה להוציא ממנה מה שמכעיס כדי שתהיה לי סיבה להגיב, לתת מענה, אבל היא עמדה על שלה ואפילו כשנפרדנו, סירבה להגיד משהו חוץ מלבהות בי כשאני מדבר על כמה שחשוב לדבר במערכת יחסים כנה. בהתה והלכה לדרכה. נשארתי המום ועם חלל גדול שלא התמלא במילים רק בפרצופים זועפים. נדרתי נדר שהבאה שלי תדבר, שתכעס, רק שתגיד לי מה קרה. חוסר הידיעה הוא גרוע יותר מהכעס.
מצד שני, מי אמר שאני מוכן לסבול הכל? כבר יצאתי עם בנות שלא הפסיקו לדבר על התכונות השליליות שלי ועשו סיפור מהכל עד שנמאס לי אישית לשמוע כמה אני רע, חיפשתי את האיזון, מישהי שתגיד לי את האמת אבל בחינניות ולא בכוונה לפגוע.