לא אכפת לי למה זרקו אותי

אם היינו עושים בית משפט והיו מעמידים אותי מול הדייט שחתך אותי בשבוע שעבר, לא הייתי שואלת מדוע זה קרה. מבחינתי שאני לא מתאימה לו, שאני לא מספיק יפה בשבילו, שיש לי שיניים בולטות או חסכים בחוש ההומור, שהרחתי לא נעים או ששעממתי אותו עד עילפון. אני באמת לא חושבת שצריך לדעת למה זה לא הלך אם מדובר בסדרה קצרה של דייטים. אם אנשים מספרים לי שהם מתגרשים אני שואלת למה ואפילו בתדהמה, אם לא ראיתי את זה בא, במיוחד אחרי שנים ארוכות של ביחד וזוגיות פוטוגנית, אבל אחרי דייט אחד או שניים, אני לא עמיד במבוכה את מי שהחליט להעיף אותי מחייו עוד לפני שבכלל הייתי חלק מהם.
חברותיי בדעה אחרת: הן לא מוותרות על הסיבה, כאילו זה מה שיעשה את ההבדל, שהן ילמדו את הלקח להבא. אני לא אומרת שאי אפשר ללמוד בטעויות, כמו בכל אימון, גם בדייטים השתפרתי ככל שהרביתי לצאת. דברים שאמרתי בחופזה בדייט ראשון לא אגיד שוב בדייט העשרים, את שלי למדתי משיחות עם אנשים וראיונות של אנשי מקצוע בכל מני פורומים שטרחו לספר לי איך זה עובד טוב יותר, מה כן להבליט ומה בשום פנים ואופן לא להגיד.

לא רוצים אותך? בעיה שלך
אבל חברותיי שקיבלו סירוב או דחייה או סוננו במשך תקופה ארוכה, מתעקשות שיסבירו להן בצורה מאוד ממוקדת מה היתה הבעיה כאילו אם אין לבחור סיבה מספיק טובה אז הוא לא יכול להרשות לעצמו לחתוך אותן. אז הבחורים שופעים תירוצים כרימון: זו לא את, זה אני, זו ה תקופה שלא מתאימה, אם היינו נפגשים עוד כמה שנים אני בטוח שזה היה עובד. על אי הנעימות הם מפצים בכל מני משפטים חומלים שרק גורמים לחברות שלי להתעצבן מההתחמקות הזאת.
"אני רוצה שהוא יגיד לי את האמת!", אחת החברות שלי שואגת בשיחת בנות בבית קפה. כאילו האמת שאולי אין לו סיבה טובה, כי אהבה זה קודם כל רגש, תחושה וכימיה לא מספיק טובה בשבילה. איך אפשר לרצות מישהי שאתה מרגיש שלא מתאימה לך? למה לשקר ולהמציא שקרים שיסוו על האמת? במה זה טוב?
כשבחורים לא התאימו לי, ידעתי מה להגיד, פשוט אמרתי את האמת שאני לא מרגישה את זה, את ההתאמה, את הפנטזיה שיש לי על אהבה ועל אהבת חיי, שמשהו לא הלך, שלא היה קליק. נכון, תגידו, זה מופשט וכללי ואולי אפילו מעליב כי מישהו ש"בזבז" עלייך כמה שבועות ארוכים רוצה להבין מה בדיוק לא עבד, אבל האמת היא שאין סיבה, כי רגש והיגיון עובדים לחוד. יכול להיות שעל פני השטח או הנייר, בכרטיס שלו באתר הכרויות אקדמאים הוא מדהים ובמציאות, הוא פשוט לא עושה לי את זה, השיחה לא זורמת, אני לא מוקסמת, אין בי להט לפגוש אותו שוב. לכי תסבירי למישהו שהוא מדהים אבל לא בשבילך? ולפתח שיחה טרחנית על מדוע בעצם לא בשבילך ואולי האשמה בך.

אין סיבה, סתם לא מתאימים
מה שקורה בכל השיחות פרידה האלה ששופעות הסברים מתישים זה שבסוף שני הצדדים כועסים: הוא, פגוע ורגזני על כך שמרוב שהוא לחץ המצאת לו תירוצים דביליים או פגעת בו כדי שיבין שאת לא מעוניינת ואת, עצובה וכועסת שהוא הכריח אותך ודחק אותך לפינה כי להמציא לו סיבה מספיק טובה למה את לא רוצה אותו יותר.
אז אם זה לא עבד אחרי זמן קצר, למה זה בעצם משנה מה היתה הבעיה, החיוך שלך עקום, הלב שלו חסום, יש משהו ואם זה לא מביא פיתרון חד ומיידי, משהו שבאמת אפשר לפתור, אז תעברו הלאה. יש דברים שפשוט לא מסתדרים ועדיף להתאהב במה שזורם, קליל ונעים.