לא רוצה לפספס כמו אבא שלי

לאבא שלי יש סיפור שחוזר על עצמו, זה סיפור על בחורה יפה שהוא אהב ובחרה באח שלו. אותה בחורה היא כיום דודה שלי, אישה די זועפת ולא ממש מפרגנת, שתמיד באה ורוטנת על אמא שלי והיחיד אליו היא מחייכת באמת הוא אבא שלי, במיוחד כשהם נזכרים בימים עברו על איך הם חגגו בשומר הצעיר ונהנו בכל מני מסיבות באקדמיה וכמה חבל שהזמן עובר מהר. כל השנים משתמע מהסיפורים של אבא שלי שהוא וויתר על דודה שלי, שיכלה להיות אשתו ואולי אמא שלי. שהוא באמת אהב אותה, אבל מרוב שהוא היה מנותק רגשית הוא בכלל לא שם לב שהוא אוהב אותה או שהוא מאבד אותה לטובת אחיו הצעיר. באיזשהו שלב בחיים הרגשתי שאני הופך להיות אבא שלי, שאני שקוע בעצמי, בתוכניות שלי לעתיד, בלימודים ובעבודה ושכל אלה לא כללו בכלל חברה.
משום מה מרוב שהייתי מוקף בידידות וחברים בכלל לא היה לי חסר זה שאני רווק. כשהתחשק לי להתקרב למישהי, חום גוף או אינטימיות, יצאתי לדייטים או הכרתי בחורות וזה קרה די מהר, הן רצו בי ורק אני אבדתי עניין. ממש כמו אבא שלי, אהבתי את הלבד עד שגיליתי שאני לבד. שהחברים שלי ניצלו את הזמן בו עבדתי ונסעתי וחיזרתי אחרי לקוחות למציאת בנות זוג ומהר מאוד הוזמנתי לצהריים אצל אנשים שגרים ביחד, שמדברים על חתונה ועל ילדים, כל מני מושגים שהיו זרים לי. חשבתי שעוד יש לי זמן, אצלי בראש היה לי עוד זמן אבל במציאות הזמן זז מהר יותר וככל שהתבגרתי גדלו המחויבויות. התקדמתי בעבודה אז היו לי יותר משימות, קניתי דירה אז היה לי גם עול כלכלי יותר, השקעתי בלימודים אז היה לי לסיים דוקטורט ובמקום שזה יהיה הפוך, שאסלול דרך ואז אתפנה לאהבה, מצאתי את עצמי שקוע עד הצוואר בכל דבר אחר.

לא מפספס מישהי שאני אוהב
אבל היה את אבא שלי והסיפור שלו על דודה שלי שכמעט הפכה לאשתו ושעד היום הוא מביט בה בתשוקה ובעצב, כי הוא יודע שהיא והוא כנראה לעולם לא, נשאר והדהד בזיכרוני וידעתי שזה רק עניין של זמן עד שגם אני אפספס את האהבה. לי, בניגוד לאבא שלי לא היתה מישהי על הכוונת בטח לא קרובה ולכן לא יכולתי לבחור אחרת בצורה מיידית. הייתי חייב לחפש אלטרנטיבות, לטפח אלטרנטיבות ורק אז להחליט שאני שם בהולד את העבודה והלימודים או מוריד הילוך לטובת חיי נישואים. ההתחלה היתה מקרטעת, כל כך רציתי לצאת אבל תמיד כשרוצים משהו כאילו משדרים לעולם לחץ ומכל הבחירות באתר הכרויות בקושי מצאתי את מי שאני רוצה ומי שרציתי, לא רצתה אותי. רק אחרי שנרגעתי קצת, האנרגיות התחלפו ובחורות רבות יצרו קשר והתחלתי לצאת לדייטים. אבל גם כאן זה לא עבד חלק כמו שחשבתי, זה לא כמו מבחן אליו אתה לומד ואם למדת פשוט תצליח, זה יותר כמו פסיכומטרי כשאתה משכלל כישורים ומקווה שהמיומנויות יביאו אותך להצלחה. אז בהתחלה כנראה לא היו לי יותר מדי מיומנויות כי לא הצמחתי בעבר קשרים ארוכי טווח ורק לאט לאט על חשבון כמה פספוסים וטעויות של מתחילים, התייצבתי והתאהבתי וטיפחתי והבאתי הביתה בחורה. כשאבא שלי ראה אותה הוא מיד לקח את דודה שלי ואותי לצד ואמר לי בנוכחותה שלא אהיה מטומטם ואציע לה נישואים. זה היה מוקדם מדי אבל גם זה קרה, הטבעת נשלפה והכן הוחזר בחיוך אדיר ודודה שלי ואבא שלי וכמובן אמא שלי שמחו נורא, במיוחד כי לא פספסתי כמו שהם פספסו. כי לפעמים הטעויות של ההורים שלך הופכים לאבני הדרך שלך שהודות לכשלונות שלהם אתה יכול להצליח יותר. מזל שכך.