לא עובדת בשביל אף אחד
הורידו את אפליקצית החצי השני
מאת: מירב
הבטלן שלי שוב שרוע על הספה, מאז שהוא פוטר הוא רק בדאון. כל הזמן אני אומרת לו לך לפסיכולוג, לך ללשכה, תעשו משהו, תלמד, צא מהבית.
אבל זה לא עוזר, נראה לי שהוא איבד משהו באנרגיה שלו ביום שבו קיצצו לו את המשרה והעיפו אותו סופית מהחברה. מבחור רעב ללחם, פייטר אמיתי שנאבק על דעתו ועושה הכל למען עבודתו, הוא נעשה לעצלן. לא בא לו על כלום. בהתחלה חשבנו שזה דיכאון אבל עובדה שאחרי שאני זזה לעבודה, מסתבר שהוא עושה כושר ונהנה, נפגש עם חברים ורק עבודה הוא לא מנסה לחפש. כנראה שנוח לו שאני המפרנסת היחידה. לפעמים אנחנו צוחקים שבעצם כל הזמן הזה הוא חיפש ספונסרית ושאני השוגר מאמא שלו. אבל אני לא באה מכסף, ואני לא קונה לו מתנות יקרות ולא משלמת לו שום הלוואה, אני פשוט זו שעובדת עכשיו והוא לא ואני רק מחכה שזה ישתנה.
אתם מבינים, חשוב לי שהגבר שלי ירוויח יותר ממני, שהוא יהיה גבר גבר, שאני אוכל לסמוך עליו ולא להפך.
עכשיו הוא פחות גבר
תמיד אהבתי להישען ולא שנתלים בי, אבל היוצרות התהפכו והנה, המאצ'ו שלי שהיה מרעיף עלי מחמאות ביחד עם תכשיטים, פוטר ומאז הוא עוד לא מצא עבודה ועכשיו אנחנו חיים יותר על חשבוני, אומנם בדירה שלו אבל אני זאת שכרגע משלמת משכנתא ולא הוא.
ההורים שלי בלחץ, הם פוחדים שאבזבז עליו את הכסף ושבסוף לא תצא חתונה, הם לא מבינים איך בחור צעיר מצפה מגברת צעירה כמוני לכלכל אותו. אין לו בושה? שואל אבא שלי, הוא זן נדיר מהדור שעבדו מגיל 9 בקיבוצים ושם לא היה אף אחד שהעז לא לעבוד ולחיות על דמי אבטלה.
אני יודעת שהוא מחפש עבודה, אני רואה אותו מסתכל ומעיין וגם הולך, אבל כאלו המזל נגדו, שום משרה לא מתפנה או שהוא לא הצליח לגבור על מועמדים אחרים. אני מנחמת אותו אבל גם עצובה בשבילי, קצת כועסת כי תמיד אמרתי שאני אהיה שם בשביל הגבר שלי. מצד שני, אם הוא לא עובד ולא עושה עם עצמו כלום הוא נתפס פחות גבר בעיני.
עכשיו עבודה זה לא רק לחם, זו אישיות, אני תמיד תמיד עבדתי מגיל צעיר, גדלתי בבית סוציאליסטי שעבודה בשבילו זה לחם לא כי באמת צריך עוד כסף אלא כי פשוט צריך לעבוד וזהו. עבודה זה הקיום שלי מגיל צעיר ולכן אני תופסת את הגבר שלי שכרגע לא עובד כעצלן וכפרזיט. זה לא אומר שהוא באמת כזה, זה פשוט אומר שאני חושבת שהוא כזה!
לא רוצה לרחם עליו
לפעמים אני מרחמת עליו, זה בטח גם פגע בגבריות שלו, אבל מהר מאוד אני מתעשתת, אם ארחם עליו אז עוד יותר אכעס עליו. אני לא רוצה לרחם עליו, אני רוצה לכבד ולאהוב אותו. כל הרגשות האלה מסובכים מדי בשבילו או בשביל שנדבר על זה, הוא שקוע מדי בכעס שלו, מתבשל במיצי הפחד שלו, פוחד שלא יקבלו אותו יותר לשום עבודה שהוא יאהב, הפחד הזה משתק אותו ומונע ממנו לצאת ולחפש עבודה בכל המרץ. כאילו שכשפיטרו אותו גם זרקו את כל המוטיבציה שלו לפח.
כשנפגשנו לא יכולתי לדמיין סיטואציה כזו, שבה הגבר שלי יהיה תלוי בי, אבל נכון שאומרים הנוצרים באהבה ובחולי? אז מבחינתי זה גם באבטלה ובייאוש, אני רוצה שהוא ירגיש בטוח ואולי בסוף הביטחון הזה יגרום לו לצאת ולחפש עבודה? בינתיים אני משתדלת לעבוד בשביל עצמי, למקרה שמשהו בינינו לא יעבוד, אני לא מתכוונת לעבוד כדי לפרנס את שנינו בלי עזרתו, זה ברור לו וברור לי, אבל עד שזה ישתנה, אני עובדת מקווה שאני לא עובדת על עצמי.
0