אני גרושה ובמערכת יחסים
הורידו את אפליקצית החצי השני
אני גרושה. ככה קוראים לאשה שנפרדה מבעלה דרך הרבנות – גרושה.
מילה מגעילה. כל פעם כשאני שומעת/אומרת אותה אני נזכרת בסרטים הערביים שהיינו רואים בימי שישי בערוץ האחד והיחיד בטלויזיה, איך ברגע קטן של טירוף, בדרך כלל בלי סיבה מוצדקת, רק איזו חרמנות רגעית שלא הגיעה לסיפוקה או אוכל שרוף שהוגש לשולחן, הוא היה צועק לה שלוש פעמים "אִינְתִי מֵתָּלעָה, מֵתָּלעָה, מֵתָּלעָה".
לסיום היה מביא לה איזו יריקה ומסנן "רוּחִי אַל בֶּית אַבּוּקִי", ומתיישב בסלון עם רגליים פסוקות, יעני יצא גבר, וכולן סביבו היו סוחבות לעצמן את השערות ובוכות בצעקות "יַא ווֶלִי, יַא ווֶלִי".
אני גרושה. מילה מקסימה. עבדתי קשה להשיג את הגט שלי ואני גאה במקום שאני נמצאת בו.
אבל אני לא גורשתי, אני גרשתי. המון זמן חיפשתי את המילה הנכונה למצב הזה של אשה שגֶרשה ולא גוּרשה. בסוף התייאשתי כי זה לא משנה באמת מי גרשה ומי גורשה, מה שמשנה – התוצאה הסופית. היו גירושין. נקודה.
רוב החברות הגרושות סביבי – אלה מהוירטואליה ואלה מהמציאות – חגגו ברגע שהתגרשו. כן. תקופה מסויימת גם אני הייתי חלק מההילולה המוחצנת הזאת.
חגגנו בגדול, עם כל מה שאפשר ועם כל מי שבא ליד. אמרו לי שזו תקופה שחייבת לבוא, הצעקה הזאת לעולם, הניפנוף וההתרסה "אני פה, אני עושה מה שבא לי ואין לי אף אחד על הראש".
אולי בגלל זה יצא לנו שם של "קלות להשגה", איכות "סוג ב'" כמו זאת לעיל שהתליעוּ אותה ...
אבל התקופה הזו נעלמת. אנחנו נרגעות ומתחילות לשרוד את החיים האמיתיים והיומיומיים ... העבודה, הבית, הילדים ... האדרנלין שוקע ... הלהט וההשתוקקות נותרים בחדר האחורי ...
ומן הכלל אל הפרט.
בטוח שיהיה מישהו שיצליח לחזור ולהציף לי את כל הרגשות וההתלהבות,
אבל זה לא תהייה אתה, הגברבר בשנות העשרים שרוצה להעשיר אצלי את הידע המיני שלך;
גם לא אתה, בשנות השלושים, שחושב שאתה עושה לי טובה;
וגם לא אתה, בשנות הארבעים, שרוצה להרגיע אצלי את החרמנות שלך;
בטח שלא אתה, ה"גרוש" שעדיין גר עם אשתו באותו בית;
ובטח ובטח שלא אתה, הנשוי.
יש לי חברים נשואים ופרודים וצעירים וזקנים וחכמים וטיפשים והכל מכל כל – אבל הם חברים אמיתיים.
תודה, אבל לא תודה.
גברים, תכבדו אותי ותפסיקו לעשות מעצמכם צחוק.
לא כל אחד יכול לטעום אותי... אני במערכת יחסים עם עצמי ...
מאת: עדי
0