הוא קטן עלי או שאני גדולה עליו

 בזמן האחרון אני מנסה לעשות לעצמי אנטי אייג'ינג וזה לא חלילה שאני מבוגרת, אפילו עוד לא חציתי את קו השלושים, גם לא שמתי לב לקמטים בעור או שערות לבנות שמבצבצות בפריזורה – אני פשוט יוצאת עם בחור צעיר.
קצת מוזר לקרוא לו בחור צעיר כי אני בעצמי בחורה צעירה, אבל אני בת 29 והוא בן 24 ולמרות שהחמש שנים האלה לא נשמעות ביג דיל, מסתבר שהן כן. לגמרי או לפחות היו ביג דיל. לא רק עבורי ועבורו אלא גם עבור הסביבה, שמרימה גבה בכל פעם שאנחנו מספרים על הפרש הגילים בינינו. אם הייתי יוצאת עם גבר בן 55 הייתי מקבלת פחות ריקושטים לעומת אלה שאני מקבלת על זה שהעזתי לחטוף תינוק מגודל מהקן של אמא שלו ולהוליך אותו כל הדרך עד לחופה.
עכשיו, כשאנחנו מאורסים ואטוטו מתחתנים, אף אחד כבר לא אומר כלום חוץ מאזהרות נוסח הוא עוד צעיר אז אל תצפי שהוא יהיה בשל לאבהות או תני לו לגדול לפני שאת מרחיבה את המשפחה. כאילו אני אשמה באובדן הנעורים שלו. כאילו זו לא היתה הבחירה שלו להתאהב בי, באחות הגדולה של החבר הכי טוב שלו.

רציתי אבא ולא ילד
הרי שנים הוא רדף אחרי, עוד מילדות. בהתחלה הוא היה זורק עלי עוגות בוץ בשכונה וכשגדלנו יורד על כל המחזרים שלי ואחר כך, כשהזדמן לנו לשתות קפה בתור ידידים, הוא סיפר לי שהוא מאוהב בי כבר שנים. האמת היא שלא התייחסתי לילדון. להפך, בהעדר דמות אב נמשכתי דווקא למבוגרים, חיפשתי בכולם את אבא שלי, ורציתי מישהו בוגר ומתוחכם ממני, שראה עולם, שמפרנס את עצמו, שיש לו דירה משלו, שיפליג איתי לאופק ובטח לא חייל משוחרר שעוד לא עשה פסיכומטרי.
בהתחלה הייתי סקפטית. אולי אפילו היתלתי בו ושיחקתי ברגשותיו. בשבילי הוא היה כמו חבר מחמד. מישהו מתוק שנושא אלי את מבטו. הייתי בטוחה שהוא התבלבל ברגשות שלו. שהוא לא באמת אוהב אותי, לא כבת זוג, אלא כאחות גדולה, כמישהי שאפשר להעריץ מרחוק אבל לא לחבק מקרוב. אז יצאנו ובסוד. לא רציתי שאח שלי ידע ולא שאמא שלי תדע ואני בעצמי לא הייתי בטוחה אם זה יוביל למשהו רציני ולאן.

חושבים שאני קוגרית
כשיצאנו הייתי משוכנעת שכולם מסתכלים וחושבים שאני איזו קוגרית. למרות שידעתי שיש לי עסק עם בחורצ'יק מסוקס שנראה במובנים רבים אפילו מבוגר ממני. הזיפים בסנטר והמבט העמוק בעיניים. לקח לי הרבה זמן להשתחרר מהסטריאוטיפ של מי שזכרתי בתור ילד קטן ואז נער מחוצ'קן ולהתייחס אליו כאל גבר אמיתי.
כולה חמש שנים, אתם אומרים, אבל תתפלאו, זה עושה את ההבדל. נכון, זה בעיקר בראש שלי. אני זו שלא ציפיתי מעצמי לצאת עם מישהו צעיר ועוד מישהו שאני מכירה מילדות.
לפעמים הרגשתי בקושי. העובדה שאני אחרי התואר, אחרי הטיול בחו"ל, אחרי תכנון הקריירה והוא עוד בחיתולים. לא בטוח מה הוא ילמד ואיך יתפרנס ובינתיים עובד בעבודות זמניות. הרגשתי שאני נושאת אותו על גבי ומנווטת אותו באפילה ולפעמים הוא אמר שאני אפילו מתנשאת עליו, יותר כמו אחות גדולה ולא פרטנרית שווה. אבל הפאזות השונות לא הצליחו מיד  לגשר על הפער עד שהוא התחיל לחיות ואני לא התערבתי.
פעמיים נפרדנו. צפיתי בו גודל ומתבגר, הופך לגבר שרציתי לעצמי, למישהו שמשתווה לי בניסיון החיים, והחמש השנים האלה כבר לא משנות. להפך, מה אכפת לי גבר צעיר? זה לא שגבר בגילי בהכרח יהיה בוגר או מתחשב או סובלני יותר? הבחור שלי מוכן להקים משפחה ויש לו אנרגיות יותר מאחרים. אז בפעם הבאה שאתם פוסלים על גיל, תגידו לעצמכם שהגיל לא בהכרח קובע ואולי כמוני תגלו שהפרטנר שלכם נולד כמה שנים אחריכם וכל הזמן הזה היה מתחת לאף שלכם בלי ששמתם לב.