לא מגלה את הגיל

בגיל שלי אני כבר מרגישה שפספסתי את הרכבת ולא בגלל שאני כל כך מבוגרת, אלא בגלל שכולם חושבים שאחרי גיל 30 את כבר רווקה נואשת. אז כן, אני כבר לפני חמש שנים חציתי את שלושים ומאז אני מרגישה שאני בדרך המהירה להיות רווקה לעד.
איך שהגעתי לגיל 30 הפסיקו לשדך לי בחורים, החברות שלי נהיו לחוצות בטירוף וההורים שלי התייאשו ממני. כאילו בגיל 29 הייתי אטרקטיבית ושנה אחרי אני כבר משומשת.
את כבר לא יכולה להיות כל כך בררנית, אומרים לי כולם וככל שהזמן עובר הם מנסים לגרום לי לוותר, לצאת עם מה שיש ולהגיד תודה שבכלל מסתכלים עלי. 

מהססת להגיד בת כמה אני
במשפחה שלי כולן התחתנו צעירות ולכן עד היום אני נחשבת לזקנה ומסכנה. אבל מי אמר שבגילי המופלג כבר לא מגיע לי אהבה? אני כולה אהיה בחורף בת 35 אבל בעיני כל מי שמקיף אותי ואולי, בואו נודה באמת, גם בעיני עצמי אני מרגישה שהחיים חלפו ולא עשיתי כלום בנוגע למערכות יחסים. יצאתי, הכרתי, התאהבתי, קיבלתי דחיות, אבל איכשהו הייתי במערכות יחסים שהגיעו למבוי סתום ולא הצלחתי למנף אף קשר רומנטי.
עכשיו שאני בת 35 אני כבר מתפדחת לחשוף את הגיל שלי, כי זה תמיד גורר מטח ביקורת כמו למה חיכית עד עכשיו או איך זה יכול להיות שאת בת 35 ועוד לא נשואה? אפילו בחורים מבוגרים ממני שפגשתי מביטים בי בחמלה. כאילו הם בסדר, להם יש עוד הרבה זמן, הם יהיו פוריים ונחשקים עוד הרבה שנים, אבל אני כאישה בגילי כבר לא.
פעם הייתי גאה בעצמי, על ההישגים שלי, בגיל 35 יש לי קריירה מעולה, אני גם נראית מאוד צעירה מול בנות גילי. עובדה שכשאני לא מספרת בת כמה אני או מורידה כמה שנים מהגיל האמיתי, כולם נותנים לי גג 28. אבל כשמתברר להם בת כמה אני באמת, הם מיד מתחילים להגיד שיש לי קמטים פה ושם, שבעצם אני קצת דהויה, שאולי כדאי לי להשקיע יותר בגזרה.

הגיל שלי מקלקל הכל
המעל שלושים הזה עושה להם פחד, במיוחד לנשים רווקות שפוגשות אותי. הן מיד שואלות איך את לא לחוצה? במקום שתהיה שם העצמה ותמיכה, הן מיד חושבות מה הן ירגישו אם גם הן יהיו כמוני בנות 35 ועדיין רווקות.
ואחרי כל זה כולם, היחס המשפיל, מתפלאים שאני משקרת או מטשטשת את הגיל האמיתי. שאני לא כותבת בת כמה אני ולא מספרת לאף אחד חדש וגם עד הדייט השלישי או הרביעי, את האמת.
מה האמת משנה? אם התאהבת בי, אם אני מוצאת חן בעיניך ומושכת אותך, מה זה משנה בעצם שאני 5 שנים יותר מכפי שחשבת?
אבל זה משנה להם, ועוד איך. החמש שנים האלה עושות את ההבדל. 30 זה עוד בסדר, יחסית צעיר, 30 זה עגול וזה אחרי סוף שנות העשרים, אבל 35 זה כבר אוטוטו 40 וזה מבחינתם עובר את הגבול. ברגע שאני מספרת שבעצם אני בת 35 ולא כמו שהם נתנו לי או חשבו, הם מיד מתרחקים, פתאום אני נראית להם מבוגרת מדי, השחלות שלי והביציות שלי כבר לא יתפקדו במרץ, העור שלי עוד מעט יתקמט, הקול שלי ייסדק. יש להם הרבה מחשבות מטרידות עלי ותוך דקה הם משנים כיוון מלוהטת ורעננה אני הופכת פשוט לאישה זקנה ולא רצויה.

35 זה טו מאץ'
לא פלא אחרי זה שאני לא חושפת את גילי האמיתי, אני רוצה שיתאהבו בי ללא גיל, אבל זה לא עובד. אומנם לפני עשרים שנה הייתי נחשבת באמת לאאוטסיידרית אבל במהלך השנים חשבתי שמשהו השתנה, שהיום השלושים זה העשרים החדש אבל לא, מבחינתם גיל 35 זה כבר מוקצה, זה כבר טו מאץ'.
אומנם פה ושם היו לי קשרים עם בני גילי או בני 40+, אבל גם הם לפעמים התנהגו כאילו הם עושים לי טובה, כאילו כל דקה מחכה להם בת 22 ואני מבחינתם זו פשרה.
אז אוטוטו אומנם יש לי יום הולדת 35, אבל מבחינתי אני חוגגת שוב את גיל 30. עדיף להישאר בת 30 לנצח כשמחפשים אהבה, ככה יותר קל בחיים.