בגלל האהבה אין לי חברים

 מאת: אמירה

כל החברים עזבו אותי, אף אחד כבר לא מזמין אותי לקפה וגם בימי הולדת מדלגים עלי. פעם כולם התקשרו ומסרו נשיקות וחיבוקים והיו מפתיעים אותי במסיבות והרעיפו עלי מתנות.
אבל מאז שפגשתי את ד' אף אחד כבר לא מדבר איתי. כאילו החלפתי את חיי החברה שלי בחיי אהבה. כאילו שניהם לא יכולים להתנהל במקביל ולהתחבר ביחד בעולם המצומצם שלי.
פעם הייתי טיפוס חברותי, יציאות, בילויים והיום רק תנו לי בית חמים ומזמין, ספה מרווחת, סרט טוב ומגע רך של בן זוג ואני מסודרת בחיים. אבל זה לא נכון, זו רק אשליה, החבר'ה חסרים לי, השובבות והצחוקים, הדחקות סביב השולחן, הטיזינג, האווירה שהיא תמיד שמחה.
ולמרות זאת, כשהייתי בחבר'ה ובלי בן זוג הרגשתי בודדה אז אני לא יודעת מה יותר גרוע, עכשיו שאני עם בן זוג בלי חבר'ה או כשהייתי עם חבר'ה אבל בלי בן זוג.

לבחור בין החברים לאהבה
לא התכוונתי שהשינוי הזה יקרה, לא חשבתי שאצטרך לבחור בין החברים לאהבה וזה גם לא שהם לא הסתדרו ביחד, אפילו לא היתה להם הזדמנות להיפגש. איך שהכרתי את ד' הוא רצה שנהיה רק אנחנו, גרם לי להשתוקק אליו וכך קיבל עלי בלעדיות. כל פעם שקבעתי עם חברה אמר למה את צריכה אותה כשיש לך אותי? או התחיל לנשק אותי ופשוט לא רציתי ללכת משם.
אני לא יכולה להגיד שהוא כפה עלי משהו שלא רציתי, אבל אין ספק שהוא היה מניפולטיבי ושאני לא חזיתי את העתיד, שיום אחד אשתוקק לא רק לו אלא גם לחברים, בעיקר כדי לדבר עליו וגם כי יימאס לי מזמן איכות שמוקדש רק בשבילו או לעצמי.
אבל בהתחלה, כשהייתי כל כך מאוהבת ומסוחררת, רציתי רק את ד' בחיים שלי. זה היה מספק. אפילו בני המשפחה נדחקו לפינה, התמקדתי בו ובנו ובאיך החיים שלנו ייראו. והחברים? הם לאט לאט הבינו שהם בעדיפות משנית ונמאס להם לרדוף אחרי, לזה שאני לא מחזירה טלפונים, לא משתפת. לד' לא היו הרבה חברים, אולי רק שניים טובים והם באותה תקופה שהכרנו ממילא טיילו בחו"ל אז הוא היה פנוי בשבילי.

זוגיות יפה אבל בלי חברים
כשהם חזרו, לי כבר היו הרבה פחות חברים וד' לא נאלץ לוותר על שלו, זו היתה כבר תקופה בה רציתי יותר זמן לעצמי ונתתי לו להיפגש אתם בלב שלם. למעשה, הצטערתי על זה שיש לי יותר זמן פנוי ואין לי חברים למלא את החסר והריק שנוצר עם לכתו של ד' לחבריו, אבל זה המצב, עשיתי בחירה, אולי לא מכוונת, ובהחלט הדרגתית, אבל תוך כמה שנים הרווחתי זוגיות יפה ובלי חברים. חתונה עשינו בקפריסין, בעיקר כי התביישתי שאין לי כל כך הרבה מי להזמין ושגם אם אזמין, אחרי פער של כמה שנים, אנשים פשוט לא יבואו ולא רציתי סתם לשלם על אולם אירועים ולהשקיע כשאין את מי לארח.
אל תעשו את הטעות שאני עשיתי, אל תעדיפו את בן הזוג על פני חבריכם, זו לא אמורה להיות הבחירה שלכם, גם אם הבן זוג לא אוהב את החברים אפשר למצוא דרך לגשר על הפערים או להיפגש עם כל אחד מהם בנפרד. חברים הם אולי לא פרטנר לחיים, אבל הם כן חברים לחיים, אנשים שיעניקו לכם תמיכה והבנה שלא תמיד מגיעה מהפרטנר.
אז תחשבו על זה כשאתם מתחילים לצאת לדייטים וקצת נעלמים מהשטח או לא ממש משתפים, כי אתם מרגישים שהחברים שלכם לא באותה פאזה או פשוט לא יבינו את האהבה העזה שלכם לפרטנר. נסו להגיע אתם לשיתוף עד כמה שאפשר וזכרו שהם חברים שלכם גם לדברים אחרים, יציאות, בילויים או סתם שיחות בית קפה, ולא משנה כמה בני זוג יהיו לכם וכמה נפלאים הם יהיו, בני זוג הם לא תחליף לחברים.