מחזיקה אותי קצר

 מאת: אני שלה

לפעמים בא לי להגיד לה, אישה שחררי קצת את החבל, בדרך הכי פרובוקטיבית ומתריסה שיש. לפעמים אני מרגיש חנוק או תלותי מדי, כאילו היא כבלה אותי בחבל וכעת מניעה אותי על פי רצונה.
כשהכרנו המצב היה שונה לגמרי. היא נתנה לי ספייס. שיחקה אותה כאילו יש לה חיים חוץ ממני, פתאום היא עסוקה, חברות, עניינים.. אבל מה, זה עבד. ככל שהיא עשתה דאווינים של "לא מעוניינת" או "אתה לא כזה משהו", רציתי אותה יותר.
אחרי שכבר היינו זוג רשמי, היא המשיכה בגישה של לתת לי לעשות מה שבא לי. כנראה היא קלטה שאני טיפוס שצריך חיים מחוץ לזוגיות. טיולי אופניים, מסיבות, מפגשים עם החבר'ה על הבר. אבל איך שעברנו לגור יחד, כשכבר נקשרתי אליה, התגעגעתי, חלקנו דירה, שהיתה תחושה שהעתיד נראה זוגי יותר מתמיד, אז היא הפכה עורה והתחילה, בהתחלה בלי ששמתי לב לשינוי, לשלוט בי. עשתה סרטים כל פעם שאני רוצה להיפגש עם חבר או אפילו להזמין חברים שלי אלינו, כשזה בא על חשבון זמן האיכות הזוגי שלנו ביחד, היא לא מוכנה. רק שזה יבוא על חשבון זמני הפרטי. מצידה, שאזמין את החברים לעבודה, שאצא להסתובב אתם כשהיא אצל אמא שלה, אבל חלילה לא כשהיא בבית ואנחנו אמורים לבלות ביחד.

מסובבת אותי על האצבע
אבל זה לא הכל, איכשהו היא גורמת לי להתנהג בדיוק כמו שהיא רוצה, במניפולציות מתוחכמות היא מסובבת אותי על האצבע הקטנה. לפעמים אני אפילו לא יודע שהיא זו שעומדת מאחורי ההחלטות שלי. למשל, לילה, שנינו מכורבלים בתוך הפוך, אני מתייעץ אתה על קידום בעבודה והיא גורמת לי לחשוב שכל הרעיון של קידום בעבודה בכלל לא מוצלח כמו שאני חושב, שאני אעדר הרבה שעות מהבית, שהעלאה במשכורת לא תגלם את גודל ההשקעה, שאולי בכלל אני לא בחברה הנכונה. במקום לחזק את ידי בצעדים קטנים היא מכוונת אותי למה שעובד לטובתה, שאשאר בתפקיד הנוכחי, כדי שאוכל לבלות אתה כמה שיותר זמן, נוטעת בי ספקות כל הזמן.
רוצים עוד דוגמא? פעם לא הייתי בא להורים שלה, העדפתי לישון עוד כמה שעות בשבת, אבל היום אני מתייצב שם. משהו במבט המאוכזב שהיא עושה לי כשאני מנסה להחמיץ את המפגש גורם לי לקפוץ מהמיטה, להתארגן הכי מהר שאפשר ולהסיע את שנינו לארוחת בוקר משפחתית אצל הוריה. אני לא יודע איך זה קרה, איך מגבר שעומד על שלו, הפכתי לפוסי קט של הבחורה שלצידי. הבנתי שזה קורה לרבים מאיתנו, אולי אנחנו תמימים מדי או חלשי אופי, אולי מאמא חזקה ודומיננטית עברתי לאישה דומיננטית שגם היא כמו שאמא שלי היתה עושה, שולטת בי ביד רמה. ואולי אני בכלל לא צריך להתלונן, אולי בחרתי בה כי אני בעצם זקוק למישהי כזאת שתנהל לי את החיים?

ואולי בעצם זה מה שאני רוצה
החברים שלי אומרים שהיא מחזיקה אותי קצר, שאני חייב למשוך עוד קצת אחרת החבל רק ילך ויתהדק. חכה, חכה, תראה מה יהיה כשיהיו לכם ילדים, הם זורקים לעברי. אני מפחד, כי אולי בעצם הם צודקים. ככל שהזמן עובר, נושרים חברים, היא פחות נותנת לי לנשום, כבר פחות יש לי תחומי עניין, אני בעיקר מרוכז בה ובחיים שאנחנו בונים. מצב לא נורמאלי אומרים לי כולם, אתה חייב יותר זמן לעצמך.
אבל אתם יודעים מה, לפעמים זה כל מה שאני רוצה, לחזור הביתה לזרועותיה. אולי כשנכנסים לזוגיות כל הפרספקטיבה על החיים משתנה. פעם הייתי קנאי לפרטיות שלי, לחברים שלי, לעיסוקים שלי, היום אני בפאזה אחרת שלו ושלה, מעניינים אותי דברים אחרים, יש דיבורים על חתונה, רצון חבוי להוליד ילדים ביחד, פתאום השתייה על הבר בימי חמישי כבר לא מגניבה אותי כמו פעם. אולי התבגרתי, ואולי פשוט התאהבתי ואולי היא הצליחה לכבול אותי אליה. כך או כך, רוב הזמן אני מאושר אז כנראה שהכל בסדר.