מה לא בסדר איתי

אני מסתכל על החברים שלי והם נראים ממש כמוני, מראה ממוצע, הכנסה ממוצעת, אופי כמו שלי, תחומי עניין דומים, ולמרות זאת, הם תפוסים חזק או יוצאים לדייט ומככבים. מקבלים פניות, ממשיכים לדייטים הבאים, עוברים לגור עם חברות, זורקים ונזרקים וממשיכים הלאה עם להט.
אני, לעומתם, בעיקר נזרק, בחורות לא ממש מפרטות לי מדוע ולמה, הן פשוט מפסיקות להתקשר מתישהו או לא מגיבות למיילים ולסימוסים עונות בלקוניות. כשכבר מישהי מעוניינת בי, יכולתם לחשוב שארדוף אחריה בתשוקה, אבל אני פשוט מוותר. לא יודע למה. אולי כי כשהיא רוצה בי זה מסמן לי שהיא לא משהו אם היא מוכנה להתפשר על אחד כמוני.

כשבחורות רוצות בי, אני נאטם
לפעמים אני חושב שאולי משהו לא בסדר איתי ויתכן שתגידו, נכון, אתה לא בסדר אם אתה חושב שאתה ממוצע ושאם בחורה רוצה בך אז היא לא שווה מאמץ.
אני מסכים. אחרת, איך זה שכל כך הרבה שנים אני חוזר שוב ושוב על אותן טעויות, יוצא עם בחורות דומות למרות שאני מבין שהן לא הטיפוס שלי, כשהן מביעות חוסר עניין אני רק חושק בהן יותר, כשהן חושקות בי, אני מאבד בהן עניין. אני עד לתופעות האלה, יודע שהתגובות שלי לא במקום, שבדיעבד אתחרט שניתקתי את הקשר עם בחורות רק בגלל שבאותו רגע לא הרגשתי אליהן קירבה או משיכה ועדיין, בפועל, כשזה קורה, אני לוחץ על הכפתור ונאטם.
כשבחורות מסרבות לי, אני לא יוצא מזה בראש מורם כמו החברים שלי. אני לא אומר חלאס, נקסט, לבחורה הבאה, אני נשאר לדשדש בכישלון שלי זמן רב, מביט בתמונה שלה, חושב מה לא הלך, מה עשיתי שהוריד לה את החשק ממני, יוצק לעצמי כמויות אדירות של מלח על הפצעים. חברים שלי לא מדברים על בחורות שלטענתם לא שוות דיבור ואילו אני, דש ודש בלי סוף במה היה לא בסדר, ומה היה יכול להיות אילו הייתי מתנהג אחרת עד שזה כבר יוצא לכולם מכל החורים והם לא רוצים לשמוע ממני. הכל בסדר אתך, הם פוטרים אותי, זה הן הדפוקות.

ניקיון פסח, גם בראש
אבל זו לא החוכמה, להאשים אחרים, חשוב ללמוד מטעויות. לקראת פסח עולות בי מחשבות על חמץ שהייתי רוצה לבער אצל עצמי. כל מני דברים שסתומים לי את ההיגיון. למשל, אם בחורה מוצאת חן בעיניך זה לא באמת משנה מה החברים שלך חושבים עליה ואם כיף לך עם בחורה זה לא משנה שיש אחרות פי אלף יותר טובות ממנה בחוץ. אני רוצה ללמוד מהטעויות של עצמי או מטעויות של אחרים. אני מקשיב לחברים שלי ומנסה להיות כמוהם, להבליג, ללכת קדימה, לא לחשוב על מה שהשארתי מאחור. 
בפסח אני אנקה את הבית וגם את החדרים בלב, נמאס לי מכל המחשבות והזיכרונות על בחורות שאפילו לא היו בנות זוגי אלא סתם דייט אקראי ועדיין, התאהבתי בהן או במחשבה על איך יכולנו להיות ביחד. הפסח הזה אני אנער את כל הפירורים שבחורות השאירו אצלי, חזיות, מברשות, סיכות ראש, הן לא השאירו אותם בכוונה כמו שחשבתי אלא בטעות, הן כבר לא ישובו לצאת איתי, הן כבר של מישהו אחר. הפסח הזה אני לא אפסח על כרטיסים רק מתוך מחשבה שהן לא בליגה שלי. הפסח הזה אני משתחרר, מגיע לדייטים עם גאווה וראש מורם ואם לא יצא מזה כלום אני לא אשב ואתבכיין אלא אעבור הלאה. אולי הכל בסדר איתי, מה שבטוח, קצת סדר בחיים לא יזיק לי.