הישראליות הכי שוות

 מאת: נעים כאן

הייתי בכל העולם ובמסע שלי גיליתי כמה ארצות והרבה מאוד בחורות. רציתי להרגיש איך זה דייטים בחו"ל, כיצד פועלת שם הסצנה של הפנויים פנויות, להיכבש בקסמיהן של הולנדיות, לשוטט שלוב זרועות במנהטן עם אמריקאיות, לסעוד בנימוס עם הבריטיות. התאהבתי ובסוף חזרתי הביתה וגם כאן איכשהו יצא שהעדפתי תוצרת חוץ. כל מני מתנדבות, תיירות או יהודיות שהגיעו לבקר במדינה. אהבתי את העברית הרצוצה, את המבטא ואולי את הגרין קארד כהבטחה שמתלווה לחלום להתחתן עם אמריקאית או לשהות באירופה בצורה חוקית ואולי פשוט חיפשתי מחוזות זרים כשכל הזמן הזה מה שהיה לי בבית היה הכי טוב.

לא רציתי חברמנית
בשנה האחרונה גיליתי מחדש את הישראליות והתאהבתי קשות. בחוצפה, בתעוזה, אפילו בישבן שמבצבץ לפעמים מתוך ג'ינס צמוד מדי. אין תחליף לשמוע אני אוהב אותך בעברית או לדבר על הילדות בתנועה ועל הצבא כמובן. מי עוד תבין כמוני מה זה צבא ומה זה שחרור ואיזה כיף זה לרדת סתם ככה לאילת או לאכול פלאפל נוטף מטחינה באמצע הרחוב.
בעבר כשהבאתי הביתה לאמא כל מני בחורות מחו"ל ואפילו בנות של יורדים, היא עיקמה את האף. רק שלא תביא לי נוצרייה, התחננה בפניי, מתעקשת לשמר את השורשים. לא סתם עלינו אני ואבא ארצה, איימה עלי, כדי שתגדל כאן משפחה יהודית למופת. אבל אני הוקסמתי מהמנטליות של חו"ל, מהגינונים, מהשפה והישראליות נראו לי משעממות, מוכרות מדי, חברמניות מדי.
היתה לי חברה שהיינו קרובים להינשא, ההורים אפילו נפגשו וכמובן שלא מצאו שפה משותפת. היא היתה דנית קרירה מדי לטעמם והם היו מתרפקים וחונקים מדי לטעמה. לי היה קשה לזגזג בין הארצות עם הטיסות ולמצוא עבודה וגם להיות רחוק מהחברים ומצאתי את עצמי אכול געגועים ובמדינה שלא שלי.

נשאר בארץ עם הישראליות
פתאום האהבה לא היתה אדירה כמו שחשבתי, הגעגועים היו חזקים ממנה. רציתי לחזור וחזרתי לחיקן של תושבות חוץ שמצאו דרכן בישראל. אבל כמו שהן היו תושבות זמניות בארץ, כך גם האהבה בינינו היתה ארעית וקסומה כי היא היתה חד פעמית וחולפת. ידעתי מתי הן יעזבו וידעתי גם איך למקסם את הרגע בהתלהבות, סיורים בכותל וחומוס באבו גוש. לקחתי אותן למקומות שהן רצו לראות וגם לאלה שלא קיבלו המלצות חמות בלונלי פלנט.
היה כיף לחוות דרך העיניים המנצנצות שלהן את ישראל היפה, ישראל שלי. הרגשתי שייך והן לא וידעתי שהן לעולם לא ירגישו שייכות טבעית כמו שאני מרגיש ממש כמו שאני לא הרגשתי דני עם החברה האחרונה.
ואז חזרתי לישראליות ופתאום הבנתי כמה התגעגעתי. החום הזה, העובדה שיוצאים לבליינד דייט אבל יושבים עם מישהי שלמדה ביסודי עם השכן שלך, שהיא תעזור לך לעבור דירה גם אם נפגשתם אתמול, תנשק את ההורים שלך על הלחיים ותיתן להם לנשק אותה בחזרה, תכיר את כל הדרכים העוקפות פקקים, תיקח אותי למקומות שאני הכי אוהב בלי שאני אצטרך להסביר לה מה זה ואיך. בלי חוברות הדרכה, פשוט כי יש לנו הווי דומה וחברים דומים והכל דומה ואותו ראש. כי שנינו רואים כאן את העתיד ומבינים את הקושי ואת היופי וכיף לנו לריב בעברית ולשיר זה לזו בעברית, כי יש לנו כזאת שפה יפה, כי יש לנו אחלה מדינה וכי יש לנו בחורות מדהימות ויפות ואני לא אוותר עליהן ולא משנה אם יציעו לי עבודה רחוק או נסיכה ממדינה אקזוטית. אני נשאר כאן וכאן אמצא אהבה.