מה הוא מוצא בה, למה אנו מקנאות בחברות

קשה לא לקנא, גם אם תחזיקו את עצמכן חזק ותחשבו שהאושר של אחרת הוא גם האושר שלכן, לפעמים אתן רואות זוגות אוהבים מתחבקים ברחוב והלב צובט לכן חזק מבפנים? כ
שזה מדובר בחברה שלכן שפתאום מצאה מישהו כשאתן עוד לבד, הקנאה מחריפה. לא מזמן, חברה טובה שלי הזמינה אותי ועוד כמה אנשים למסיבה אצלה בבית וכתבה בהזמנה – אין כניסה לזוגות. בהתחלה התלהבתי, חשבתי שזה יהיה ערב בנות, אבל ברגע שהבנתי שזה ערב לפנויים ופנויות, התבאסתי. היות ואני הראשונה מבין כל חברותיי שהתחתנה מבין כולם ואפילו הביאה ילדים מהר, הרגשתי לפתע אאוטסיידרית.
העצבנות המשיכה כשאותה חברה רצתה לפגוש אותי לקפה וביקשה באופן מפורש שלא אביא את הפרטנר. לא הבנתי מה הביג דיל, הגיע הזמן שהיא תקבל אותי בשניים, כזוג, במיוחד שכבר יש צאצאים מעורבים בסיפור, אבל כשהחברה הסבירה לי את התחושה שלה – הבנתי אותה לגמרי.
היא אמרה שקשה לה, כואב לה, היא מקנאה לראות אותי בזוגיות, משהו שהיא היתה רוצה לעצמה ועוד אין לה וכל זוג שעומד לה מול הפנים רק מדכא אותה יותר.

 האושר שלהן פוגע לי בשמחה
נזכרתי בימים בהם גם אני פירגנתי כלפי חוץ לחברות שיצאו לדייטים ובפנים בערתי מקנאה. הרגשתי שכשהן מאושרות זה פוגם לי בשמחה ולא להפך, בגלל שכל כך רציתי שהחיים שלהן יהיו שלי. עכשיו זה התהפך: החברה שתמיד היתה מחוזרת ובררנית מצאה את עצמה לבד, כשהיא לא רגילה לסיטואציה בה היא רווקה, היה זה רק עניין של זמן עד שהיא תרגיש ממורמרת יותר ויותר מיום ליום.
מה הוא מוצא בה? היא שואלת על חברה שתפסה מישהו, בכוונה היא אומרת תפסה, כאילו היא זממה מראש לצוד מישהו וגנבה אותו מאשתו. לא חלילה הבחור רצה בה או בחר בה, הבחורה היפנטה אותו ובכוח גרמה לו להינשא לה.
הגישה של אותה חברה לא בריאה, במקום להתעסק בעניינים שלה, לשאוף להעמיק את האושר האישי שלה, היא רק חושבת שלאחרים טוב ומרגישה שלה רע. היא לא תגיד את זה בקול רם, אבל בתוך תוכה היא רוצה שהחברות שלה יחזרו ללבד המוכר לה היטב, שהיא תהיה זו שתומכת בהן ולא זו שנתמכת ומוזמנת בלית בררה.
בינתיים היא לא הרווקה היחידה אבל לאט לאט המבחר מצטמצם. אפילו האחרון שהיא יצאה אתו בחר לצאת אחריה עם מישהי צעירה ממנו מעשור ושוב היא שואלת את השאלה: מה הוא מוצא בה? מה יש בה שאין בי? היא משתוקקת ליום בו האקס הזה יגלה שהוא בחר בדרמה קווין ילדותית ושמעבר לאריזה הצעירה, הספורטיבית והשנונה לא נשאר כלום פרט למלודרמטיות ועומס רגשי.

 לפרגן ולקבל חזרה
אז למה כל כך קשה לנו לפרגן לחברות שלנו שאנחנו כל כך אוהבות ברגע שהן מוצאות מישהו? איך פתאום כל האהבה שלנו לחברות מתגמדת כשהן משנות סטטוס מרווקה לנשואה אם אנחנו בפאזה אחרת?
אותה חברה היא לא מקרה אבוד, לאחרונה גם היא מצאה מישהו ופתאום מתחשק לה הכל בשניים. ארוחה זוגית, נופש זוגי, לחפש דירה של עוד חדר, להגדיל את המיטה, לקנות לו דברים, ולפתע היא מתקשרת בלי הפסקה, יוזמת ערבי זוגות, דאבל דייטים. איך פתאום הכל השתנה כשהיא השתנתה. לפתע קל לה לפרגן כי היא מרגישה שהיא חלק ממה שהיא רצתה להיות ושהיא חווה מה שהחברות התפוסות שלה חוות. אולי זה מה שאנחנו צריכים לפרגן לאחרים כי יום אחד נרצה שהם יפרגנו לנו. תחשבו על זה.