מגיעה לי הזדמנות שניה

אף פעם לא הפסקתי לאהוב, אבל היו חודשים שחשבתי שאני לא אצליח להתאהב שוב לעולם. אחרי שיצאנו מהריבונות, נפרדנו כידידים, אבל אני המשכתי לקנא והוא המשיך הלאה. עקבתי אחריו דרך חברים, פה ושם בפייסבוק עד שהוא חסם אותי לגמרי. היה בו רצון עז להתנתק ממני ולי היה רצון עז להחזיר אותו אל זרועותיי. אומרים שפרידה יכולה להיות דבר הדדי, אבל אני מאמינה שתמיד יש צד אחד שרוצה יותר.
אז כן, נזרקתי, ננטשתי, לא ידעתי איך אקום ואודה בתבוסה שלי. הספיקו לי המבטים המאמללים במשרד, נועצים בי עיניים מרחמות ועל כל דבר שאני אומרת גם אם זה סתמי תוקעים אוי מתמשך, כאילו אני באמת מסכנה ולא משנה מה קרה לי, בין אם קבלתי רפורט או סתם החלקתי ע שלולית, זה לא הדברים האלה שזיכו אותי באהדה זו העובדה שהתגרשתי. שמישהו גירש אותי ממנו.
תקופה ארוכה ישבתי בבית ובהיתי בחצי הריק של חיי, במקרר שפעם היו בו הרים של תבשילים, בחדר הכביסה שפעם היו בו הרים של חולצות מכופתרות, במיטה הסתורה שפעם היה בה מישהו שנח בימי שבת בצהריים כשקראתי עיתון. הריקנות השתלטה עלי והשאירה אותי ריקה מבפניים.
לקח לי הרבה זמן לחזור לעצמי, לרינה שמלאת רינה, לרינה בלעדיו. היה קשה להודות שהתגרשתי, לספר לאנשים, אבל מתישהו כבר הרגשתי שמיציתי את רגשות האשם, את הקנאה ואבדו תקוותי כשהוא עבר לגור עם אישה אחרת – להשיב אותו אלי.
בפעם הראשונה שגיליתי כאן באתר, התגלה לי שיש עולם חדש בשבילי. לא האמנתי שיש עוד נשים ואנשים כמוני, שיכולים להשתוקק לאהבה, שיוצאים ומבלים, שיש להם פרק ב' בחיים והכל נראה אצלם כל כך טבעי. הפגישה הראשונה אחרי הכרויות באתר היתה קצת מוזרה. באופן טבעי, בחרתי בגרוש, אבל עם 3 גדולים ועל ההתחלה הבנתי שעלי לברור את מי אני בוחרת. מישהו כמוהו לא רוצה יותר ילדים ואילו אני – משתוקקת לשבט של צאצאים. עוד לא תמו תקוותי, בכל זאת עוד אני לא מגרדת את ה-37 למה שאתפשר כבר על עתיד משפחתי?

תצאי, תתאמצי, תמצאי
שוב הרגשתי איך זה להתאכזב, והכל חזר אלי כמו צונאמי אדיר של ייאוש. אז לא הלך לך פעם אחת, מה אכפת לך, אמרה אחותי, מה את דופקת חשבון – תמשיכי לצאת, תתאמצי עד שתמצאי!
זה הפך לשילוש הקדוש שלי. החלטתי שאני עושה את כל המאמצים למצוא מישהו, לתקן את מה שעברתי עם הגרוש שלי. אז בחרתי רווקים, לא היה להם קשה לצאת עם גרושה, בימינו זה כבר לא ביג דיל, הגדיר את זה אחד מהם והשאיר אותי מחויכת ועליזה.
אני חייבת להודות שעוד לא מצאתי את הגבר שייכנס לחיי וירגש אותי כמו שפעם יכולתי להתרגש, אבל בהחלט הצלחתי לקבל מחדש את האמונה שיש אהבה. חיזורים, רומנטיקה, בעלי לשעבר לא הרים אצבע וטרח בשבילי, תמיד קיבל ממני את הכל על מגש זהב. פתאום מאמצים בשבילי, מתקשרים, רוצים בי, זו הרגשה נפלאה, להרגיש מחוזרת ולא מגורשת.
נכון שפה ושם שבתי לייבב לעצמי, לאחותי ובעצם – למי שרק הסכים לשמוע שזה לא בשבילי, שתשו כוחותיי, שיותר מדי דייטים ואני כבר עייפה כמה עוד אפשר? אבל כל פעם שהפתיע אותי מישהו בקסמו, ידעתי שיש סיבה שאני כאן, גרושה ומחפשת.
אני פונה לכל הגרושות, אל תתנו לעבר שלכן להשפיע עליכן, יש עוד הרבה סיכויים לאהבה. אם אני פגשתי כמה אנשים שהאירו את חיי, בקרוב זה יקרה גם לכן.