לא עוזבת את הארץ בשביל אהבה

יש מחזרים שלקחו אותי רחוק, כל הדרך לרמת הגולן אפילו לערבה. היה שם שומם, אבל האהבה מילאה את חיי והייתי מוכנה לנסוע בשבילה עד הקצה. אבל יש גבול למרחק והנה הוא נכנס לחיי, סוער ומרגש, מלא תעוזה, בחור מבריק שהכרתי באתר הכרויות לאקדמאים. חרוץ ודוקטורנט ושקוע בפרויקט אך גם מחבק ונותן ומלטף כשצריך. התמוגגתי מהמציאה, כבר ראיתי את עצמנו חיים ביחד ונהנים מכל רגע. אבל כמו בחיים, יש מהמורות ומכשולים והרבה אתגרים.
זה התחיל בנסיעות שלו לצורך חילופי סטודנטים, הגעגועים שלטו. דיברנו כל ערב למרות הפרשי השעות, ידעתי שהוא נושם שם את כל האינטלקט שבשבילו זה כמו אוויר לנשימה. שמחתי בשבילו, פירגנתי, כשהגעתי למסיבה לבד סיפרתי לכולם שאריק בחו"ל, נוסק לעתיד אקדמי מזהיר אבל בתוכי דאגתי – מה אם באמת הוא יאהב להיות שם יותר ובלעדיי?
כשהוא שב, לא דיברנו על זה יותר מדי, פחדתי לשאול והוא כנראה חשש להעלות את הנושא. אבל דברים מתגלגלים וככל שהימים עברו – כך אהבתי אותו יותר ופחדתי יותר לאבד אותו לטובת האקדמיה.

איך אפשר לבחור ביני לקריירה?
לא תמיד אפשר להתחרות בתואר נחשק מאוניברסיטה ידועה ומקריירה בינלאומית וההצעה שהוא קיבל (כך בישר לי שבועות אחרי חזרתו מאותה נסיעה) ריחפה על ראשנו כמו עננה.
יום אחד הוא הגיע ונראה רציני, ביקש שנצא לקפה ועל הכוס הקטנה בה הקצף של ההפוך נזל מכל הכיוונים, הביט בי במבט עמוק וסיפר לי שהוא מתכוון לקחת את ההצעה, שהיא יותר מדי אטרקטיבית שאין כאלה הרבה הזדמנויות בחיים ושהוא לא רוצה לחכות לאחת אחרת. בקושי נשמתי, כאילו נתקעה לי עוגית החמאה בגרון, הרגשתי מחנק, היתכן? שהוא יעזוב אותי? אך דקה אחרי גיליתי שהוא לא מוכן לוותר לא על ההצעה ולא עלי, הוא שופע הצעות: הוא רוצה שנשכור דירה, הוא יחפש לי עבודה, הוא ישלם אם צריך עד שאתבסס, הוא מציע לי נישואים. הצעת הנישואים כמעט נבלעה בתוך כל הרצף הזה, בקושי יכולתי לקלוט מה הוא אומר, זה לא היה רומנטי כמו שקיוויתי, זה היה עצוב. המחשבה עלי בארץ זרה, ולא משנה כמה חום ואהבה הוא מגיש לי, הריחוק מהוריי, מאחותי היקרה מכל החברות והמשרד הקטן שבניתי במו ידי, מעגל הלקוחות המפרגן שסובב אותי.

לא אורזים אהבה
יש דברים שאי אפשר להסביר בצורה הגיונית, לא ידעתי מה להגיד ואיך לגרום לזה להישמע הוגן. סירבתי להצעה, אמרתי לו שאני לא מסוגלת לחיות בשום מקום אחר ואני גם לא מסוגלת לנהל קשר עם בעל לעתיד שגר כל כך רחוק ויגיע לארץ פעם בשנתיים. לא זה מה שרציתי לעצמי, לא חבר מארץ אחרת, אלא מישהו שיחלוק איתי לילה לילה מיטה אחת ועתיד משותף וחלומות משותפים. אבל מצד שני, איך אני יכולה לתת לו לבחור בין הקריירה עליה עמל כל השנים לאהבה? ומי בכלל מנצח ואם יש בכלל מנצח בדילמה כה מורכבת?
נתתי לזמן לעשות את שלו, לא בחרתי, אבל כשליוויתי אותו למטוס ושום טבעת לא קישטה את אצבעי, זה היה ברור, כל אחד עשה את הבחירה שלו. אני בחרתי במדינה, בחיים המוכרים והוא בחר בהרפתקה, בעתיד, בעולם הגדול. יש דברים שלא יודעים על ההתחלה, אבל אולי להבא אני אשאל את המחזר שלי אם יש לו כוונות לערוק למדינה אחרת או לעבור לגור באילת או לנסוע בענייני עבודה יותר מחודש בשנה, ריחוק כזה לא מתאים לי ועדיף לפעמים לחזות אותו כמה שיותר מוקדם מאשר לפספס אהבה גדולה.