מעוניין שיתחילו איתי

כל כך הרבה שנים אני רודף אחרי בחורות עוד מהשנים הראשונות בבית הספר היסודי, כשמשכתי למיטל את החצאית או טיפסתי על הכסא וצעקתי לפני כולם שאני אוהב את רונית. מאז עשיתי את כל המאמצים שיכולתי במירוץ הבלתי פוסק אחרי הנשים שסבבו אותי בחיי: מצד אחד, מנסה לרצות את אמא שלי ואחותי בבחירות שאני עושה ומצד שני, מתאהב בכל מי שהכי קשה להשגה. סוג של מזוכיזם, אני יודע, אבל משהו בי מתמגנט כמעט באופן טבעי מנשים שיש להן דרישות גבוהות. כאילו אם עמדתי בסטנדרטים שלהן – אז אני שווה את זה. תקראו לזה ביטחון עצמי נכון, אני קורא לזה שאפתנות.
בכל מקרה, מתישהו התעייפתי. יחד עם ההתרסקות בעבודה, כשהבנתי שאני לא מצליח לשרוד את הזמן, שהמשימות מחכות לי בצד והערמה של המטלות הולכת וגדלה ואני יושב ומבלה את שנותיי היפות בכסא מנהלים מרופד בלי אור יום, רץ לישון וקם בבוקר למשרד וחוזר חלילה. לא היו בי אנרגיות כבר לחיזורים, שכחתי להגיע עם פרחים ליום הולדתה, לא טרחתי לפנות לה את הכסא ונרדמתי באמצע סרטים רומנטיים שהיא קיוותה שיובילו למעשה אהבה.

קשה לרוץ אחרי אהבה
הרגשתי שמשהו בי לא עומד בקצב, לא של העבודה ולא של חיי האהבה. אז מה עשיתי? פשוט קמתי ועזבתי הכל, התפטרתי, נסעתי קצת לבלות עם מה שנותר מהכסף בניו יורק, החלפתי דירה בארץ ונרשמתי לאתר הכרויות אקדמאים. לפחות להתחיל לשלוט במה שאני רוצה להשיג ולמצוא את החצי השני שלי.
יש משהו נורא נעים בלבחור את הדייטים שלך און ליין. כשאתה נכנס לפאב, אתה לא מספיק לסקור את מי שנמצאת באפלוליות וכבר מישהי מבוקשת נתפסה על ידי מישהו זריז ממך.
בעולם הוירטואלי של אתר הכרויות אקדמאים, כל האופציות מולך ועוד במדדי התאמה, אתה יכול לקרוא בנחת את הכרטיס שלהן – לדעת עליהן הכל עוד לפני שפצו פה, להחליט אם מתאים לך או לא. בחיזור בפאב או במסיבה אין לך את הפריווילגיה או הזמן לעשות זאת. הן מתחלפות כל כך מהר, הרעש, ההמולה, הדרינקים, כל אלה מכניסים לחצים ומסמאים את עינך. בסוף גילית שהתחלת עם הבחורה הלא נכונה שבאור יום נראית לך כל כך לא מתאימה לך וזה יכולת לדעת מלכתחילה אילו היית שואל אותה ומבקש שתספר לך קצת יותר על עצמה.

מחכה לאישה שתתחיל איתי
הקטע הוא שגם באתר הכרויות אקדמאים אני נשאר בסצנה הבלתי מעורערת בה אני, הגבר, האלפא, צריך לחזר אחרי בחורה ולא להפך. נכון שפה ושם אני מקבל פניות, אבל לעומת הפניות שאני שולח מדובר בכמות מזערית למדי. מדוע הן נרתעות כל כך? האם מישהי שמתחילה עם מישהו און ליין או אוף ליין נתפסת פחות שווה או שזה פשוט התחושה שלה, האגו שלה לא מניח לה לחזר אחרי מישהו. כל כך הרבה בחורות הכרתי שחיכו למישהו שיתחיל אתן ובסוף מצאו את עצמן מוותרות עליו רק כדי לא לחוש את הטעם החמוץ של הסירוב.
אולי הדחייה היא קשה, אבל גם לדחות הכרויות רק בגלל החשש הזה נראה לי קטנוני. אז אני לא מחכה, אני פונה, אבל אני מודה שבנות שפונות אלי נתפסות אצלי במקום גבוה יותר: זה גורם לי להרגיש מושך יותר, שאישה עושה גם מאמץ מהצד שלה ולא רק מחכה לי. אני יודע שאולי ככה אתן מרגישות, כשאתן מקבלות מאיתנו פניה, אבל התלהבתי יותר מהכל שאני פניתי לבחורה שפנתה אלי בו זמנית והיה פשוט קליל. ההדדיות הזו פעלה לטובת שני הצדדים, ששניהם לא חיכו, כי לפעמים חבל לחכות ולפספס אהבה גדולה או הכרות נפלאה. אז אני מעוניין להכיר אתכן ואני מקווה שתעשו צעד להכיר גם אותי.