הבת של הבוס שלי

 מאת: רונן ה

בחיים, לא תמיד אפשר לתכנן איפה תמצא אהבה או אצל מי תמצא אהבה. יש לי חבר'ה שפגשו את אהבת חייהם בתור למכולת השכונתית, אחרים בשיחת לילה באיזה פאב אפלולי או בבית ספר יסודי ומאז הם לא נפרדים.
אתרי הכרויות היא אחת השיטות המוצלחות להכיר כמה שיותר בכמה שפחות מאמץ ולהשקיע את האנרגיות בדברים הנכונים – החיזורים, דייטים, רומנטיקה.
אם כמובן הייתי פוגש אותה במשרד משוטטת בסביבה, מיד הייתי שם עליה עין, אבל כשהייתי קולט את ההקשר – הייתי ככל הנראה מרים ידיים ומוותר. יש גבול במי אני מוכן להתאהב והבת של הבוס הרודן היא לא אחת מהם.
הבעיה היא שזה לא היה צפוי וזה לא בדיוק מסוג הדברים שמגלים עוד לפני הדייט. אז במה אבא שלך עובד? זו לא שאלה שנשאלה ולהגיד לה מהנדס תוכנה זה כמו להגיד לה משהו כללי כי יש כל כך הרבה כמוני, למה שתחשוב לרגע על הקשר ביננו. היא רק שבה לארץ מאנגליה (לימודי תיאטרון), מעולם לא באה לאביה למשרד (דרוש אישור כניסה מיוחד להיכנס לבניין) ולא היה שום קשר ביני לבינה עד אותו דייט מתוזמן שהגיע אחרי צ'ט קצר, שיחת טלפון נהדרת (יו, כמה צחקנו בכמה דקות). בקיצור, נדלקנו אחת על השנייה בלי לחפש קשרים.

מי חשב שהיא קשורה אליו?
נכון שתמיד ישראלים אוהבים לחפש קשר כמו "את מכירה במקרה את גבי?" או "יש מצב שנפגשנו פעם כשהיינו ילדים באכזיב?". אבל אני לא כזה, להפך, אני אוהב להתחיל מחדש דף נקי עם כל אחת והיא, כאנגליה מצויה שזה עתה חזרה למקום הולדתה, לא ממש רצתה לחזור לשם, במיוחד שאפילו לא היה לה פייסבוק.
אז המצב התלהט בינינו וכשאמרתי לה שאני ממהר לרמת החייל כי פקוק שם לאללה, היא פלטה אה אבא שלי עובד שם עכשיו בחברה חדשה ולא זכרה את שמה. לא התעמקתי, מבחינתי כל כך הרבה חברות, למה שבכלל יצא שיש ביננו צירוף מקרים?
אז מסתבר שלפעמים צריך לשאול כדי לדעת ולא לגלות שהבוס שסרב להעלאה שלך וקרא לך טמבל, פותח לך בדייט הרביעי של "פגוש את ההורים" את הדלת והמום לראותך – אבל לא פחות המום ממך. באותו רגע ניסיתי לחשוב אולי דפקתי בדלת הלא נכונה, אולי זה פשוט חלום רע ואולי עשיתי טעות כי יש מצב שאאבד את עבודתי בעקבות הדייט הזה? במידה כמובן ואשבור את ליבה באיזשהו מובן. אבא שלה נראה מאוד נקמן...

לא מערבב בין אהבה לעבודה
כך או כך, מצאתי את עצמי בארוחת ערב, משקשק ברגליי, פוחד להגיד משהו לא נכון, לא מריץ דחקות כהרגלי, לא מביט באישוניו בניגוד אליו, שחקר אותי כאילו הוא לא עובד איתי שנה וחצי. אשתו והבת שלו חשבו, בניגוד לשנינו הגברים, שזה קטע היסטרי ומי היה יכול לתאר. אבל אנחנו לא הצטרפנו לשעשוע.
כמובן שמרוצת הזמן, התרגלנו זה לנוכחותו של זה, אפילו שאל אותי כמה פעמים בעבודה אם היא ישנה אצלי ויש לי מושג מתי היא חוזרת הביתה וכולי, אבל כשהקשר בינינו התהדק החלטתי להתפטר מהעבודה. תגידו שאני פראייר אבל משהו בי חשב שאולי נתחתן ולא התאים לי שחמי יפקח עלי כל הזמן או שנביא את ענייני העבודה לסעודת שישי.
יש דברים שאי אפשר לחזות בחיים, כמו למשל, שתמצא את החצי השני שלך  אבל תשאר בינתיים בלי עבודה. אם תשאלו אותי, זה שווה את זה.