הייתי עושה מיקס מכמה גברים ביחד

את רן הייתי משכפלת ואפילו כמה פעמים אבל משנה פרטים חשובים, למשל מחליפה את האישיות התלותית שלו באמא בגבר עצמאי כמו יוני שפגשתי אחרי צבא ואולי בשיער של אודי שהיה הרבה יותר מבריק ובלוריתי, ויתכן שהייתי שמה לו את חוש ההומור של אייל שתמיד ידע איך להצחיק אותי בלי להתאמץ בכלל. ואולי בסופו של דבר זה לא רן שהייתי משכפלת אלא פשוט עושה קופי פייסט של כל מני חלקים מגברים שעברו בחיי ושאהבתי. הלוואי והייתי יכולה להרכיב פאזל מהם ולגלות מי הגבר האידיאלי בשבילי כי זה לא גבר אחד שפגשתי זה שילוב של כולם. בכל אחד מהם היו דברים שאהבתי ודברים שתיעבתי ולכן, גם כששואלים אותי את מי אהבתי יותר מכולם, קשה לי לבחור. הייתי מעדיפה לשלב ביחד, לבחור ת התכונות הטובות ולמחוק את המגרעות ואז להיות עם מה שיצא. הבעיה היא שאין יצור כזה שהוא קומבינציה של כל היתרונות שיש במספר גברים והבעיה היותר גדולה שהיא לגמרי בעיה אישית שלי זה שאני רואה את מה שלא בסדר הרבה יותר ממה שלא בסדר. זה כאילו ייכנס לחדר בחור מקסים ויפהפה וכולן תסובבנה אחריו ראשים ורק אני אראה איך זה שיש לו חצ'קון מגעיל על האף גם אם הוא פצעון קטנטן שצריך זכוכית מגדלת כדי לראות, אני אראה אותו ממרחקים והוא יכער לי את הפנים עד שהבחור ידחה אותי לגמרי.

ישר פוסלת
ככה אני בזוגיות, אני ישר רואה מה אני לא אוהבת וישר פוסלת את מה שלא עובר בעיני. זה סוג של מחסום. יכול להיות בחור נפלא אבל מספיק שהוא יגיד משהו של ימצא חן בעיני או שפעם אחת הוא יפספס וגם אם הוא ממש ישתדל לכפר על כך, אני אתקשה לסלוח לו. אני ארגיש כאילו כל הרושם הטוב שהוא עשה נמחק לגמרי ומה שנותר זו אותה טעות ולא משנה כמה היא טיפשית.
גם אני עם עצמי כזאת מתוסבכת. מחפשת בעצמי את הפגמים ולא נהנית מחוזקות. כשאני מפסידה במשהו לא משנה כמה ניצחתי וכמה השגתי, רק הכישלון הצרוב יישאר לי בראש. אולי זה משום שגדלתי עם זוג הורים שטרחו להזכיר לי ש-99 זה לא 100 ואולי סתם כי כזו אני, רואה את חצי הכוס הריקה. באהבה זה בטח לא עוזר כי לכל אחד יש פגמים ומתישהו, אם לא בדייט הראשון, הם מתגלים זה אחרי זה וזה לא פגם אחד זו שורה ארוכה של חסרונות.
 

הפגמים הפכו חינניים
רק אחרי תקופה ארוכה שבה פסלתי ופסלתי וכל דייט החמצתי פנים, הבנתי שזו לא הגישה ויצאתי מנקודת הנחה שהבחור הבא יהיה פגום כי כולנו פגומים כי גם אני פגומה ואין פרפקט. מושלם יש רק באגדות של דיסני ואם לא תהיה בררה אני אנשק אלף צפרדעים עד שאני אגיע לנסיך שלי. ואז הוא בא, זה כמו קסם, הוא היה נמוך מדי ושעיר מדי והיה לו מבט מצועף מדי וישר יכולתי לראות את עצמי מסמנת עליו איקס גדול אבל משהו בו השאיר אותו מוקסמת, אולי כי הוא היה כל כך לא מה שביקשתי וכל בדיחה שלו היתה טיפשית והצחוק שלו צרם והדברים שהוא אמר שעשעו אותי באופן שאף בחור לא שעשע אותי קודם. פתאום, הפגמים שלו שאצל מישהו אחר נראו לי נוראיים הפכו אצלנו לחינניים. ואולי ככה זה באהבה, אמרתי לעצמי כעבור כמה שבועות שכבר ידעתי שהוא אחד המוצלחים שפגשתי, שבאיזשהו שלב מה שהוא פגם אצל אחד הופך לקסם אצל אחר. אז אל תתנו לפגמים לחסום הכרות עם מישהו, יתכן שתגלו בהמשך שאלה בדיוק הדברים שאתם אוהבים באותו בן אדם.