באהבה אני לא מחזיק מעמד

כל פעם שאני פוגש זוגות עם קילומטראז' ארוך במערכות יחסים, אני נדהם. וואו, כמה אפשר להיות מאוהב. הייתי מאוהב רק לשבועות ספורים בחיי וגם זה היה עם נשים שונות בתקופות שונות בחיים. עוד לא היתה לי אהבה עזה ורצופה שנמשכה לאורך זמן. משום מה אני לא מצליח למשוך את ההתרגשות שלי לאורך זמן כל פעם מחדש, היא מתפוגגת עוד לפני שהספקנו לקבוע דייט שביעי או לעבור לגור ביחד או לעשות דברים שזוגות שחושבים קדימה ואוהבים בטירוף עושים. בהתחלה יש לי פרפרים שקופצים בבטן ואני נרגש ואני רוצה לבלוע את כל עולמה, לדעת עליה הכל, לבלות אתה כל דקה, מעין ריגוש אינטנסיבי כזה ואולי זו הסיבה שמהר מאוד אני משתעמם. אחרי שגיליתי, חיזרתי, ביליתי ונשמתי אותה מכל הכיוונים, משעמם לי, אני מחפש את הריגוש הבא. ניסיתי להאט את הקצב כדי להתענג על האהבה לאט לאט, לרווח בין המפגשים, לחתוך אותם באמצע, אבל גם זה לא החזיק מעמד. מהר מאוד אני מוצא את עצמי חושב עליה דברים שליליים, מחפש מה לא בסדר או פשוט לא מאוהב. כשאני רואה מבוגרים בפארק מחזיקים ידיים או אפילו את חברים שלי שנישאו לאהבת נעוריהם ונראים כל כך מאושרים ביחד, משהו מרגיש לי שזו פיקציה או שאני מחמיץ משהו ובעיקר בוער בי הכעס שאני לא מצליח לשחזר את ההצלחה שלהם. גם אני רוצה אהבה שתימשך לאורך זמן, שתניע אותי קדימה, שתהיה לי פרטנרית שאני אוהב לבלות אתה את חיי, לתכנן אתה טיולים וחתונה ומשפחה, לקנות ביחד דירה, להביט לשקיעה גם עשר שנים אחרי הרגע שבו התנשקנו לראשונה.

רוצה לאהוב יותר
אבל אולי עוד לא מצאתי את אותה בחורה שתעשה לי את זה או שמשהו בי לא נותן לעצמי להתאהב ממושכות. אולי אני פשוט לא מחפש את התחושה הנכונה, אולי אני נוהה אחרי ריגושים ובאהבה מתמשכת אין תחושה של אופוריה אלא פשוט חברות עמוקה.
כשבחורות בדייטים שואלות אותי כמה זמן היתה לי חברה או מה הקשר הכי ארוך שלי, אני יכול לשלוף מספרים מהשרוול, הם לא נכונים וגם אם הייתי בקשר ארוך יחסית, רובו היה נטול אהבה, פשוט פחדתי להגיד לבחורה שאני כבר לא מרגיש את מה שהרגשתי בהתחלה, חוסר נעימות שהובילה אותי לתסכול גובר עד שהפרידה היתה בלתי נמנעת.

היא ניסתה ללמד אותי לאהוב לאורך זמן
היתה בחורה שניסתה ללמד אותי לאהוב בקצב איטי כדי שנחזיק מעמד. היא הסבירה שלי שרגשות זה משהו שנבנה ומתעצם מפעם לפעם, במיוחד כשמתחילים להתגעגע או אפילו כשמתרגלים להיות חבוק בזרועותיה של מישהי חמימה ונעימה. רציתי נורא לאהוב אותה ברוך ובעדינות ולאורך זמן, כפי שהיא רצתה, אבל גם כאן הרגשתי קוצר רוח אחרי זמן מה. כאילו הלב שלי לא שיתף פעולה.
אני יודע שאני חייב להשתנות, כבר אמרו לי בטיפול כלשהו שאני בן אדם של סיפוקים מידיים מה שמשתקף בעוד תחומים בחיים כמו, המעבר שלי בין תחומי לימוד, בין עבודות, אני יודע שטיפול ראוי יסדר לי את החיים וגם את הלב ובינתיים כל מה שנותר לי זה לקנא בזוגות שמחזיקים מעמד ומתוך בחירה, לא גוררים את מערכת היחסים בגלל הסכמים, כסף או ילדים אלא פשוט נהנים להיות ביחד כל החיים. זו היא משאלת הלב הכי גדולה שלי. לאהוב בעוצמה ולאורך החיים. אני מקווה שזה יסתדר עבורי.