מאת: יובל
בפעם האחרונה שהכירו לי ידידה של חברה של איזה חבר, שבטח אף אחד לא ראה ולא פגש, ששווקה טוב על ידי איזו חברה שגרירה שלה שלא הפסיקה לשדר לעולם שחייבים למצוא לאותה רווקה חבר, מצאתי את עצמי בורח כבר בתחילת הדייט. לא רק שהבחורה לא היתה לטעמי, כל כך הגזימו בביוגרפיה שלה שמסרו לי וכנ"ל הפוך, שהיו כל כך הרבה שקרים שהציפו את החלל והעכירו את האווירה שפשוט לא היה לי כוח להילחם בזה שיש לי רישיון טיס (עלק) ושאף פעם לא הייתי מאוהב (אני גרוש שאהב בטירוף בעבר). בקיצור, ככה זה כשחברים משדכים, לא רק שאין לדעת מה הם אומרים לחצי השני, הם גם כועסים עליך על כך שלא התאהבת במי שהם תכננו לך.
הם מבחינתם בטוחים שהם עשו את המעשה הכי טוב ורגיש בעולם, מצאו לך אהבה פוטנציאלית. לא מעניין אותם שאין כימיה בסיסית או התאמה או מכנה משותף ושהדייט היה כישלון חרוץ. שניכם רווקים, אז קדימה, תתאהבו. בעצם: מי אמר שאתם צריכים להתאהב? מספיק שתהיו חברים טובים.
אז לא, אני סיימתי עם שידוכים, אני לא מוכן לשדך יותר לאנשים, כי המעורבות הרגשית גדולה מדי והאכזבה היא יותר שלי, כחבר ששידך, מאשר החבר שזכה לשידוך וגם כי נמאס לי שכולם יודעים מה אמרתי בשיחת הטלפון, איך התלבשתי לדייט, מתי התנשקנו. זה כאילו אתה מכניס לדייט את כל החבר'ה וזה לא מתאים לי יותר. אני מחפש אהבה ולא חבר'ה.
לא יוצא בשביל החבר'ה – יוצא בשביל עצמי
לשמחתי, עד מהרה גיליתי אלטרנטיבה טובה יותר, אתר הכרויות אקדמאים, כך שאני יכול לבחור מראש מה הסטנדרטים, מי מתאים לי, לחזר בדרך שלווה דרך האייפון שלי בלי להיתקע בבית, בלי שהחברים יודעים מתי אני מחפש אהבה או שיש לי דייט. הרבה יותר קשה לשתף חברים באכזבות שלך כשהם יודעים מראש שהיו הרבה ציפיות מאותו דייט מאשר לצאת בשקט לדייט ואז לספר שהיה דייט ולא משנה אם הוא היה מוצלח או לא, לפחות לא בנינו ביחד הרים של ציפיות.
חוץ מזה, תמיד יכול להיות מקרה שמי שאני אצא אתה מכירה מישהו שאני מכיר, זו מדינה קטנה אז אין לדעת, אבל לפחות לא נעלה על הקשר הזה עד שיהיה קליק ואני לא אצטרך להרגיש שאם סיימתי דייט בצורה שלא משתמעת לשתי פנים (זה לא זה) אז אף חבר שלי לא יעקם את הפה או יתבאס שאני לא נותן לה צ'אנס נוסף. בקיצור, להיט.
לא מבין כלום מהפייסבוק שלה
היו כבר בחורות שבזמן דייטים ניסו להעביר אותי הלאה לאיזו חברה רווקה שלהן, אבל אני רוצה להכיר דרך אתר הכרויות אקדמאים, כך שאני אדע מראש ואוכל לצפות במי מדובר. הכרטיס, מבחינתי אומר הכל, חושף את הניסוח שלה, הדקויות, הציניות או ההתלהבות, תמונות שמראות לי בדיוק איך היא נראית, כך שאני יודע למה לצפות ומה מחכה לי. לא כמו שחבר משדך לך מישהי, מראה לך אותה בפייסבוק אבל בקטנה, אתה אומר כן בלי שבכלל יש לך יכולת להתרשם כי בפייסבוק שלה הכל סטטוסים קצרים שלא אומרים עליה כלום בעיני (כי למי יש כוח להתעמק עכשיו בטיים ליין שלה). בקיצור, הרווח הוא מכל הבחינות ואני נהנה. סוף סוף אני נהנה, אני לא עוד חבר של יואב או בן דוד של ישי אלא יובל שפגשתי באתר הכרויות אקדמאים, ככה היא מציגה אותי אחר כך וככה טוב לי.