לא יודע להביע רגשות

מאת: איתי

תגיד לי, היא מתחננת, תגיד לי שאתה אוהב אותי, העיניים שלה מביעות את רצונה העז לשמוע את מה שישמח את ליבה ואני לא מסוגל, הגרון שלי משתנק, כאילו מישהו שם אותי על שקט או רטט, אני זע באי נוחות במושב בבית הקפה. זו הפעם השביעית בערך בחצי השנה האחרונה שבחורה נותנת לי אולטימאטום של "או שתגיד לי שאתה אוהב אותי" או "שיחסינו נגמרו".
מי בכלל יכול להתמודד עם לחצים כאלה? אני לא מסוגל להיחלץ מהסיטואציה המביכה הזאת, שמישהי כל כך רוצה בי וכל כך רוצה שאני אגיד לה שגם אני מרגישה כמוה וזה לא יוצא, אני פשוט לא מסוגל להגיד את זה. כן, כבר אמרו לי רבים ונבונים שעם הבחורה הנכונה זה יקרה כבר באופן טבעי, אבל אפילו עם אלה שאליהן הרגשתי קירבה עזה נתקלתי במחסום הרגשות.
חוץ מזה, שעם כל הרצון הטוב, אני באמת מאמין שלהגיד אני אוהב אותך זו לא חוכמה, כל אחד יכול לשקר ומילא זה היה מסתכם בזה אבל בחורות לא מסתפקות בזה, הן רוצות שנדבר על היחסים, להיזכר אייך הכרנו באתר הכרויות דרך  דיון משותף על מה אמרנו ולמה התכוונו ואיך אני מרגיש כלפיה, שננפה את הרגשות, שנקרא להם בשמות, שנדסקס על זה עד שנרגיש. אבל אצלי זה הפוך: ככל שאני מרבה לדבר על רגשות ככה אני מרגיש פחות.
בניגוד אלי, יש גברים שמשתפים פעולה שהם מבינים שהדרך ללב של האישה שלהם עוברת במילים, הם מלטפים אותה עם מילים יפות, ציטוטים, משפטים של שייקספיר. אני קורא לזה לסבן אותן, אני לא אוהב להגיד דברים שאני לא מתכוון אליהם אבל יש בנות שמעדיפות לשמוע מה שהן רוצות לשמוע ולא את האמת!

לא מוכנות שאעמוד בצד ואשתוק
היו בחורות שפספסתי בגלל הקושי שלי, הגמגום המעצבן שמרגיז אותן, שאם אני מתקשה להגיד דברים בסיסיים אז כנראה שאני לא מרגיש כלום, הן לא מבינות שגדלתי בבית שבקושי חיבקו בו ושאף אחד לא אמר לי כמה אני מוצלח ושמעולם לא חשתי נאהב, לא אכפת להן מההיסטוריה שלי, מבחינתן שאלך לטיפול ואשתנה, הן לא צריכות לסבול את הדרך שבה גידלו אותי. "אם אתה רוצה להגיע לאנשהו טוב בחיים אז תתחיל לאהוב", אמרה לי פתאום אחת מהן, רגע לפני שהיא ירדה זועפת מהמונית המשותפת והתפצלו דרכנו.
לפעמים אמרתי פשוט גם אני או כנ"ל או בטח שאני אוהב, משהו לא מחייב, אבל זה לא הספיק להן, רצו בכוח לשכנע אותי לדבר אתן ומכל הלב, להשתמש במילים גבוהות ולמשוך כמה שיותר את ההשתפכות הלבבית הזו. התאמנתי מול המראה, ניסיתי אבל זה לא עבד. משהו בי לא מצליח להסביר להן איך בדיוק אני מרגיש, וזה מפריע להן מאוד. בצדק. מה יהיה שיהיו יותר קשיים ולא התחלה טהורה ויפה כמו תחילתה של מערכת יחסים? איך אפתור ריבים אם אני לא יודע לרכך במילים?

התחלתי לדבר וזה לא מצא חן בעיניה
לא מזמן הייתי בטיפול, לקחתי את עצמי בידיים, התחלתי לדבר כדי לזרום ובאמת, הפקק קפץ. ברגע שהתחלתי לדבר ומישהו הקשיב בלי לשפוט אותי, היה לי קל יותר להבין  מה אני מרגיש ולהסביר לעצמי ואחר כך לבחורה שלצידי מה עובר עלי. חשבתי שזה ירצה אותה, אבל במקום לשמוח היא כעסה שאני מדבר על זה כל כך הרבה. "אתה ממש מגזים", אמרה לי והעדיפה שאשתוק.
בקיצור, גיליתי שיש פעמים שעדיף לשמור את הרגשות לעצמך.