לא יודע מה עשיתי איתה

 מאת: אלדד

אם יום אחד אשב על ספת הפסיכולוג והוא ישאל אותי לגבי בחירות שעשיתי בחיי האהבה – לא בהכרח אדע מה לענות לו. אין לי דפוס קבוע, העדפה ברורה, נטייה טבעית או משיכה מסוימת לזן ספציפי של נשים. אני אוהב גם ברונטיות וגם בלונדיניות, גבוהות או נמוכות, אינטלקטואליות וגם עממיות. אם ישוו בין החברות שלי לא יגלו ביניהן שום קשר. כל אחת עולם אחר, אבל המשותף לכולן הוא שהעולמות שלהן לא השתלבו בסופו של דבר עם העולם שלי.
לאחרונה היתה לי מערכת יחסים שקשה לי להסביר איך נשארתי בה. זו מערכת יחסים הזויה, לא מובנת, בלי בסיס הגיוני ועם זאת, היא נגעה בי ושינתה את מי שאני. היא גרמה לי סוף סוף להבין מה אני מחפש בחיים. אבל נתחיל מהתחלה.
הכרנו באתר הכרויות. לא ידעתי שהיא תהיה שונה מכולן. הרבה זמן שוטטתי ביקום הזה של פנויים פנויות להנאתי, מסרב להתחייב, מתענג על דייטים ראשונים וכמה שיותר מהם. בדייט שני זה פתאום הרגיש לי רציני ומפחיד ופניתי לאחור.

פתאום חשבתי על המשכיות
אבל איתה זה היה אחרת לגמרי. כל הפגישה הראשונה רק חשבתי איך אני משאיר אותה אצלי, כובש אותה בקסמי. היה בה משהו תמים וגם מוזר, היא דיברה לפעמים קטוע ולעיתים בפה מלא התלהבות והדביקה אותי במתיקות הקורנת שלה. רציתי לקחת אותה איתי הביתה, אבל התאפקתי. פתאום חשבתי על המשכיות – מה שלא קרה לי הרבה מאוד זמן. לא הבנתי אם היא בעניין או בשבילה זה רק קטע. היא הגיעה לדייט השני נסערת. כאילו בחורה אחרת. בוכייה, החתול שלה נדרס ואמא שלה רבה איתה כי היא בכלל לא מבינה את המצוקה הרגשית.
לפתע היתה לה אישיות ופגיעות והיא שיתפה אותי בה. כל מה שיכולתי לחשוב זה שאני רוצה ממנה עוד ועוד. אז יצאנו והתאהבנו והיה לנו שמחות רבות, צחוקים משלנו וחוויות מטיולים של שישי בבוקר ביערות קק"ל. עשינו פיקניקים, חיבקנו עצים ואחד את השני ונסענו סתם בלי כיוון. זרמנו. אבל לא ידענו כנראה לאן, כי עד עכשיו אני לא מבין מה היה שם שהחזיק ואולי באהבה לא צריך סיבות אלא רק לחפש רגשות כי רגשות היו ובשפע.
הבעיה היתה שהם היו מכל הסוגים והתערבלו זה בזה בלי הבחנה ובלי שהצלחנו לווסת אותם.

היחסים שלנו נהיו כואבים
לפעמים היתה מתעוררת ובקריזות, צועקת עלי, אורזת את הדברים ומאיימת להסתלק ולעיתים היתה מתכרבלת איתי במיטה ואומרת שאני הדבר הכי טוב שקרה לה בחיים.
אבל אף פעם היא לא הסכימה לנווט אותנו או להגדיר מי אנחנו, ידידים מאוהבים, בני זוג, פלירט ממושך, מועמדים לחתונה. הזרימה שלה בהתחלה סחפה אותי קדימה אבל בשלב כלשהו התחלתי לפתח פרנויות לגביה. מה אם היא תעזוב אותי, מה אם יש לה מהצד מישהו אחר, מה אם היא רק מהתלת בי ומשחקת ברגשותיי.
אני, החומה, כמו שקראו לי בצבא, הפכתי לפגיע יותר מתמיד. כל שטות שלה הוציאה ממני יבבות וגם לא ידעתי להצביע על מה אצלה באמת אהוב עלי. לאט לאט היחסים שלנו נהיו כואבים יותר מאשר מרגשים. כל פגישה הסתיימה במהלומה או שהיא בורחת ממני או שהיא מנתקת לי את הטלפון או שאני צריך לרוץ אחריה במדרגות והיא נהנית מהמרדף שווא הזה, גאה על כך שהצליחה להפוך אותי לרכרוכי, לשבוי אחריה.
לפתע רציתי לחזור למערכות יחסים קודמות ושפויות שהיו לי, גם אם הן נמשכו שבועיים או חודש ורבע, היה בהן משהו מאוזן. ידענו אם אנחנו מתאימים ומה מחבר בינינו וכשלא עבד, ידענו שזה לא עובד וידענו לפרוש בשיא. כאן לא יכולתי להפסיק, למרות שידעתי שכואב אבל ידעתי שיכאב יותר לעזוב אותנו לתמיד.
בסופו של דבר היא עזבה אותי. אמרה לי שיש לה מישהו אחר, שהוא מוציא ממנה צדדים טובים ולא כמוני, גורם לה להתנהג כמו משוגעת. לחברים שלי זה נראה כמו בזבוז זמן כל הקשר בינינו, חצי שנה של עליות ומורדות וטלטלות מטורפות שהשאירו אותי עגמומי ושבוז.
אם תשאלו אותי אני באמת לא יודע מה עשיתי אתה – אני רק יודע שהיא לימדה אותי שסערה כזאת בחיים אני לא רוצה יותר. עכשיו אני יוצא לדייטים ומיד מזהה מי תעשה לי טוב ומי תחולל בי מהפכים שליליים. לפחות את זה הרווחתי מהקשר שלנו.