לא חושב על העתיד

אני טיפוס שחי בהווה, תמיד מחפש סיפוקים מיידים, ריגושים לאותו הרגע וזה מטריף את חברה שלי. אני לא בונה אתה תוכניות על חתונה ולא על ילדים, מבחינתי זה עוד רחוק אלף שנות אור, למרות שאני כבר בן 30 ואנחנו יחד שלוש שנים.
היא מצידה מודעת לאימפולסיביות ולילדותיות שבי וכבר הסברתי לה שאיך שאני רואה כרגע את החיים, לא מתאים לי להתחייב או לתכנן קדימה.
מה, מתפלאים  החברים, היא מוכנה להישאר אתך למרות שאתה לא מתכוון להתחתן אתה?
זה לא מדויק, אני מתקן אותם, אני לא מתכוון להתחתן ספציפית אתה, אני לא מתכוון להתחתן בכלל או להביא בכלל ילדים. אולי אשנה את דעתי בעתיד, אבל נכון לעכשיו מתאים לי להישאר רווק חסר אחריות וזו בחירה שלה אם לעזוב אותי להישאר.

אולי משהו בי דפוק
היא בוחרת להישאר. זו האמת. אבל בכל סיטואציה בה מישהו מהחברים מודיע על חתונה, לידה קרבה או סתם דייט מצוין עם מישהו רציני, היא מביטה בי בתרעומת וביומיום זורקת משפטים כמו כשיהיו לנו ילדים אני לא מצפה שתטפל בהם, כאילו רומזת לי שהיא סומכת עלי שלא אאכזב אותה, שבסוף אתאפס על עצמי ואשלוף טבעת ואסכים להולדת הצאצאים. מצד אחד, אני מרגיש לא בסדר, אולי משהו בי דפוק, אולי בגלל שאבא עזב כשהייתי קטן ולא גדלתי בתא משפחתי מאוזן, עכשיו אני דופק לעצמי את החיים?
אולי אני לא הוגן כלפיה, גם היא אוטוטו בת 30 ובכל זאת היא בזבזה עלי קילומטראז' לא קצר, בנתה ציפיות והכל ועכשיו היא תקלוט שהחלום שלה להיות אם ורעיה בישראל לא הולך להתגשם בקרוב.
מצד שני, אני לא חייב לה כלום, הייתי לגמרי כנה אתה, אמרתי לה שאני חי את הרגע, שטוב לי איפה שאני עומד, כיף לי להיות בן הזוג שלה, כיף לנו לגור ביחד, כיף לי בעבודה, כיף לי עם החברים הרווקים וכיף לי גם עם הנשואים, אז רק כדי לרצות אותה ואת אמא שלי אני בוודאי לא אתמסד.

מה אם היא תעזוב אותי?
פעם מישהו אמר לי שאני צריך לשמור על האותנטיות שלי גם במסגרת זוגיות, אבל מכבש הלחצים החברתיים עושה את שלו וגורם לי להיכנס לחרדות כל פעם שאני חושב מה יקרה אם היא תעזוב אותי בסופו של דבר? מה עם כל בחורה שאהיה אתה ולא אתחתן אתה ולא אביא לה ילד תעזוב אותי? מה אם אני רק פועל מתוך אידיאל שאין לו אחיזה במציאות? אבל אז אני חושב איך זה יהיה אם נגיד מחר יוולד לי ילד והוא ישנה לי את החיים ואני כבר לא אוכל לטוס לחו"ל מתי שבא לי או לקפוץ לסרט באמצע היום ומה אם היחסים ביני לבינה ישתנו? אם הילדים יחצצו בינינו או למה להרחיק עד הצאצאים – מה אם אני אתאהב עוד שנה במישהי אחרת? הרי הרבה יותר קשה לפרק נישואים מאשר זוגיות ללא הסכמים.

השעון הביולוגי מתקתק
העתיד נראה רחוק, אבל הימים עוברים והחברים מתחתנים בקצב ונולדים להם ילדים וכולם שורצים אצלנו על השטיח וזוגתי בוהה בהם במבט מזוגג עם עצב. היא מעמידה פנים שזה לא בשבילה, שהיא מרוכזת כרגע בקריירה, אבל אני יודעת איך השעון הביולוגי שלה מתקתק בפנים. כולם גם אוהבים להזכיר לי שאני לא בסדר, שאחרי שלוש שנים ואהבה גדולה צריך ללכת הלאה והשלב הבא הוא חתונה וילדים, אבל למה אני חייב ללכת בתלם ולמה להיות נורמטיביים? אולי לי מתאים סגנון חיים אחר? אבל אולי לה הוא לא מתאים?
היא עדיין איתי, היא חושבת שיום אחד אני אקום וזה יהיה אחרת. ואולי זה יהיה. אולי מחר יהיה לי אכפת מה יקרה איתי עוד עשר שנים ואני אחליט שהיא האחת בשבילי ושכן, אני בשל לדור המשך ואולי לא, ואולי היא תעזוב והעתיד שלי יהיה עם מישהי אחרת ואולי אתה זה יקרה ואולי גם אתה זה לא יקרה. נחכה ונראה.