אי אפשר להיפרד יפה

 מאת: איתמר

היא באה לאסוף את החפצים שלה מהדירה והכריחה אותי לצפות בה אורזת. תמונות, ספה מרוטה, אפילו את עוגיות השוקולד צ'יפס שלה לקחה אתה. את כל הזיכרונות היא אספה לתוך קופסאות קרטון מהסופרמרקט הסמוך והמובילים באו והעמיסו.
באיזשהו שלב רציתי להגיד לה שלא תלך, כי בעצם היה נחמד וטוב שהיא באה ולרגע שכחתי איך היה קודם. הריבים, הכעסים, ללכת לישון גב אל גב.
אבל בסופו של דבר, שחררתי, אותה ממני, את עצמי ממנה. חשבתי שעדיף לנו לחוד ושכשעזבה את הדירה במבט חמוץ, בלי להביט לאחור, חשבתי שזו הפעם האחרונה שאשמע ממנה.
אבל בניגוד אלי, שהניח לדברים והמשיך הלאה, דייטים, בחורות, פה ושם אהבות חולפות, היא נתקעה. אולי בחיים לא יצרתי קשר ונעלמתי אבל כנראה שבמחשבות לא הנחתי לה. צלצולים באמצע הלילה, סימוסים מייבבים, לו יכול היה ה sms לדבר בוודאי היה בוכה "תחזור אלי".
ואני מנתק לה בפרצוף, כבר לא יכול לשמוע את השתיקה בקו השני או את ההמהומים, הקול שלה מורט לי את העצבים. תוך כדי חיבוק עם אחרת או סתם בדרך לעבודה, הטלפונים שלה מערערים את השלווה.

אשמה לכל החיים
אני לא רוצה לחזור אליך אני עונה לה למיילים המתחננים ומאשים – אני יודע שזאת את מתקשרת בבקרים ובערבים. לפעמים היא תחכה לי בקרן רחוב, אני רואה אותה בחושך ואולי זה בדמיון שלי, מרוב כל הפעמים שארבה לי בחדר המדרגות ואמרה לי אנחנו חייבים לדבר. הדיבורים האלה לא עזרו, רק גרמו לי לא לרצות אותה יותר ואצלה, החור בלב גדל.
אחרי שלב האבל, בו היא התאבלה על בחירתי במישהי אחרת הגיע שלב הזעם. טוקבקים בבלוג שלי, מיילים שלוחי רסן בתפוצה, שיחות לחברים שלי שאני מניאק ואיחולים לאמא שלי ב sms שיהיה לי רע. מגיע לו, כתבה בסטטוס שלה בפייסבוק ולא חסכה מכולם את הגרסה שלה לפרידה שלנו. איך ניפצתי לה את החיים, כיצד גירשתי אותך בהתראה קצרה מהדירה, איך מוטטתי לנו את כל התוכניות בלי אזהרה. אם לא הרגשתי אשם, היא דאגה שאנשא את האשמה עמי לכל החיים.

עוקבת אחרי בפייסבוק
כנראה שזה ככה, אי אפשר לאהוב מישהו עד הסוף כשאתה טיפוס מעורער, חסר ביטחון או פשוט לא מוכן לוותר על האהבה והיא בהחלט לא וויתרה עלי. אולי חשבה שאתפכח, שמתישהו ארוץ לזרועותיה ואסלח לה על הכל. אז המשיכו הלכלוכים ואיימתי לפנות למשטרה ורק זה כשלעצמו השתיק אותה. אבל פה ושם עדיין יכולתי לראות שהיא עוקבת אחריי, בפייסבוק, בבלוגים, שואלת עלי דרך חברים ועוד, מה שגרוע הבחורה שהיא הפכה להיות מנע ממני להמשיך הלאה. ממש כמו שהיא רצתה. עם כל בחורה פחדתי מחדש לחוות את הסרט הזה, שעוד מישהי תיגרר אחריי ככה ולא תיתן לי מנוח אז כל פעם שעמדתי להיפרד עם בחורה אמרתי לה כמה אני מצטער ושאני מקווה שהיא מבינה, והרגשתי אשם.
התגעגעתי אליה מדי פעם, אפילו להצקות שלה. אולי כי התרגלתי שמישהי מחזרת אחרי במרץ היה לי מאוד קשה כשהיא כבר הפסיקה. שמעתי שהיא מצאה מישהו, שהיא מאוהבת, שכבר לא אכפת לה ממני ואתם יודעים מה? למרות הגהנום שהיא עשתה לי, היה לי קשה פתאום בלי שמישהי רוצה אותי כל כך וכמהה אלי. כן, תגידו שאני דפוק, שאני אמור לשמוח שהיא סוף סוף נתנה לי מנוח, אבל אתם יודעים איך זה, יש דברים שאי אפשר להסביר. לא את ההתנהגות שלה אחרי הפרידה ולא את הגעגוע שלי לטירוף שלה.