כבר הברזתי מדייטים

 מאת: מעיין

אני צופה בו מהצד, הוא מחטט באף, תפסתי אותו על חם. זה לא עושה לי את זה ופתאום לא מתחשק לי להיות שם אתו אחרי שראיתי אותו מחטט באף. פתאום אני מרגישה חולה ובלי לחשוב, מסתלקת משם, משאירה אותו לשבת בבית הקפה ולחכות. אחר כך הוא יסמס ויתקשר ואני אסנן עד שהוא יפסיק. אפילו לא כתבתי לו סמס התנצלות, שהרגשתי לא טוב או שפשוט שיניתי את דעתי, מצדי שישמיץ אותי בין חבריו ושלא יפנה אלי יותר לעולם.
אני יודעת, זה לא יפה, ככה לא עושים למי שבחרת לצאת אתו, גם אם הוא לא מוצא חן בעיניך, מהראוי שתשבי אתו ערב קצרצר.

אוהבת את הציפייה לפגישה
אבל אני לא מסוגלת לצלוח עוד ערב שלא יצא ממנו כלום, רק ערבים עם פוטנציאל למימוש של מערכת יחסים עוברים אצלי. אני מגיעה מוקדם, ממתינה בחשאי ואז מחליטה, לעיתים זה מצב הרוח ולעיתים משהו בחיוך של מי שמצפה לראותי גורמים לי לזנק מהאפילה ולהסתער על המטרה ואז אני נהנית כמו שרציתי ליהנות. ולעיתים אני מגיעה מבואסת או פשוט חוששת ובורחת משם עוד לפני שאפילו הצגתי את עצמי.
אולי אני אוהבת את ההמתנה לדייט יותר מאשר את הדייט עצמו. יש משהו בהמתנה לאהבה שהופכת את הציפייה למרגשת. את יכולה לדמיין כמה נהדר הוא יהיה ואיזה דייט נפלא יהיה לכם וכמה תתאהבי בו, והציפייה הזאת היא שנתנה לי אנרגיות לחפש ושוב לצאת ושוב להתאהב וחוזר חלילה, אבל לפעמים הציפייה לא ממושת וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הדייט לא הולך כצפוי ואני רוצה ללכת משם, להשאיר את האכזבה מאחוריי בלי לקחת אחריות, אבל מה לעשות שכבר הגעתי וצריך לתת לבן אדם להתרשם ממני ולבטא את עצמו ולנהל שוב את ריטואל הפרידה של אני אתקשר אליך אחר כך ולא להתכוון לזה באמת.
לפעמים הלכתי לאט עד בית הקפה, כמתענגת על הרגעים של לפני, טרם אי אפגוש מישהו חדש ואחליט אם הוא מעניין אותי או לא ולפעמים אני רצה מהר, רוצה כבר לדעת אם הערב הזה יהיה להיט או כישלון.

הבריזו לי ברגע האחרון
שלא תחשבו, גם לי הבריזו ואולי ההברזות שלי התחילו שם. בחורים שבניתי עליהם מגדלים של ציפיות בכלל לא הופיעו לדייט הראשון או השני. הברזה אחרי שכבר פגשת מישהו והוקסמת ממנו הרבה יותר גרועה מהברזה של מישהו שמעולם לא פגשת. כי הרי חשבת שהוא מעוניין וכשהוא לא בא נשארת עם סימן שאלה גדול בלב של מדוע הוא לא רוצה אותי ומדוע חשבתי שהוא כן. לשבת בבית קפה ולחכות ושהמלצרים באים ושואלים כל כמה דקות אם הכל בסדר ואם את רוצה להזמין משהו זה סוג של השפלה אז בטח תגידו, למה אני מתעקשת להעביר  לרב ה דייטים שלי את ההשפלה הזאת כל פעם מחדש? כי לפעמים אין לי כח נפשי לצאת לדייט עם מישהו שמראש לא מרגש אותי ואולי אתם צודקים, אולי אני צריכה לשבת מולו ולחתוך על ההתחלה, אולי זה לא נעים אבל לפחות בדרך הזו אני כנה והוא לא נשאר עם טעם מסתורי בפה.

מזל שלא חתכתי באמצע
אז הנה אני נזכרת, אני בדרך לדייט ויש בי צד שרוצה ללכת משם כי הבחור שיושב ומחכה שונה לגמרי ממה שחשבתי אבל אני ניגשת בכל זאת, מבוישת, חוששת, מרגישה לא נעים עוד לפני שהבכתי את עצמי ותתפלאו, אני מתגברת על התשוקה לברוח, יושבת ואפילו נהנית. מפתיעה את עצמי וכעבור יומיים שוב אנחנו יוצאים ושוב ושוב והדייט הזה שכמעט הברזתי ממנו, שכמעט זרקתי לפח בלי חשש הופך להיות בן זוגי הקבוע ועד היום שנינו צוחקים שכמעט הברזנו אחד לשני, הוא חשב שאני לא הטיפוס, אני לא התרשמתי אבל נשארנו וגילינו שהיה שווה לבוא.