אני צריכה עזרה בזוגיות
הורידו את אפליקצית החצי השני
מאת: גל מ
ניסיתי אבל לא הולך לי. משהו בי לא מצליח לתקשר עם המין השני, אני מתקשה לפתח שיחה, לחזר, להתמיד ביחסים. בחיים אני מפוקסת על הכל: קריירה, לימודים, גאווה להורים.
אבל כשזה מגיע לזוגיות, אני הולכת לאיבוד. פתאום אין לי לוחות זמנים, תסריט שיחה, אני לא מצליחה לנווט את הדייט למקום הנכון. המילים משתבשות מרוב בלבול ומבוכה, הכוונות של מי שעומד מולי לא ברורות לי ואני נרתעת – מה אם הוא רוצה ממני יותר ממה שאני יכולה לתת, מה אם הוא לא מעוניין בכלל, בשביל מה אני מתאמצת?
מה שקורה זה שגברים מאבדים בי עניין כי אני לא סגורה על עצמי. בחורות אבודות זה OUT, בחורות ממוקדות זה IN.
איך מגיעים לחופה?
אתם יודעים כמה פעמים לא התקשרתי לבחור רק כי לא היה לי אומץ לשמוע ממנו סירוב או להסביר לו שהוא לא בשבילי? מילא, אם הייתי משוכנעת שזה לא זה, אז היה לי יותר קל להתבטא. הבעיה היא שאני אפילו לא יודעת למה הוא לא מתאים לי, כי לא משנה כמה בחנתי את הדייט מכל הכיוונים, לא הצלחתי להבין מה כאן לא בסדר.
אמא שלי אומרת שזה לא קשור לדייט או לבחור ספציפי, אני פשוט לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ולכן, אני גם לא יודעת עם מי אני רוצה לצאת. גם לכם יש לפעמים תחושה כזו שאתם רוצים אהבה, רוצים להתחתן, אבל פשוט לא יודעים איך להגיע לשם?
כל כך הרבה שיחות ניהלתי בפורומים עם רווקות כמוני על בחורים ומחיתי שהם לא החלטיים ובעצם, אני הבעייתית, אני זו שמעמידה פנים של משועממת או חסרת אונים, בעיקר כי אני פוחדת. לקבל סירוב, להיפגע, או להצליח ביחסים בלי שאני בשליטה.
מדריכת הדייטים שלי
הבנתי שאני צריכה עזרה, שלבד אני לא אצליח באהבה. אם אמשיך לחפש בלי לדעת בעקבות מה הלב שלי הולך או אצא לדייטים אבל לא אתקדם מהדייט הראשון לשני, אז בשביל מה להתאמץ? בהתחלה חייתי בהכחשה. הסתדרתי בכל מישורי החיים, אז מדוע שכאן אכשל? אבל באיזשהו שלב, אמא שלי הפגישה אותי עם מכרה שלה, לכאורה, זו היתה חברת ילדות שתפסה איתי שיחה ופתחה לי את העיניים. היא שאלה שאלות נוקבות אבל גם נתנה לי רעיונות. בדיעבד גיליתי שזו קואצ'רית לענייני זוגיות שאמא שלי שכרה וביקשה שתעמיד פנים מתוך מחשבה שאחרת לא אסכים להיחשף.
היה לי נח לחשוב שהיא רק עוזרת לי, שאני יכולה לבד, אבל מצאתי את עצמי מתייעצת אתה לגבי הכל. איזה בחור לבחור מבין ההתאמות שעלו לי באתר, כיצד לנהל שיחת טלפון כנה ועד מה ללבוש ואיך לנשק. היא היתה כמו החברה הטלפונית שלי, במיילים, בסימוסים, בזמן אמת, היתה עונה לי, מכוונת בעדינות ומדריכה בנאמנות.
כל כך התרגלתי אליה שפתאום לא יכולתי בלעדיה. כשהיא היתה בחו"ל, מצאתי את עצמי מתייעצת עם האוויר, מחפשת מישהו שיגיד לי מה לעשות. חשבתי שיש בידי הכלים, אבל בעצם כל מה שהייתי צריכה זו אוזן קשבת והכוונה צמודה.
אז החל שלב הגמילה. היתה לי התמיכה שרציתי, עכשיו הגיע הזמן לנסות לבד. את זו שתתחתני אתו בסופו של דבר – לא אני! אמרה לי ולאט לאט החלה לשחרר אותי. מי מכם שהתרגל לטיפול פסיכולוגי או לאימון יודע שהשלב הקשה באמת זה לא לקבל עזרה אלא להתנהל בלי עזרה!
אבל למדתי, למדתי לא לפחד, שאני יכולה ויודעת כבר מי מתאים לי ומה סגנון החיזור המועדף עלי וברגע שהבנתי מה אני רוצה מעצמי, היה לי יותר קל לסרב למישהו או לקבל דחייה או להתנשק בלי מעצורים. לפעמים כל מה שצריך באהבה, זה מישהו שיושיט לך יד.
אבל כשזה מגיע לזוגיות, אני הולכת לאיבוד. פתאום אין לי לוחות זמנים, תסריט שיחה, אני לא מצליחה לנווט את הדייט למקום הנכון. המילים משתבשות מרוב בלבול ומבוכה, הכוונות של מי שעומד מולי לא ברורות לי ואני נרתעת – מה אם הוא רוצה ממני יותר ממה שאני יכולה לתת, מה אם הוא לא מעוניין בכלל, בשביל מה אני מתאמצת?
מה שקורה זה שגברים מאבדים בי עניין כי אני לא סגורה על עצמי. בחורות אבודות זה OUT, בחורות ממוקדות זה IN.
איך מגיעים לחופה?
אתם יודעים כמה פעמים לא התקשרתי לבחור רק כי לא היה לי אומץ לשמוע ממנו סירוב או להסביר לו שהוא לא בשבילי? מילא, אם הייתי משוכנעת שזה לא זה, אז היה לי יותר קל להתבטא. הבעיה היא שאני אפילו לא יודעת למה הוא לא מתאים לי, כי לא משנה כמה בחנתי את הדייט מכל הכיוונים, לא הצלחתי להבין מה כאן לא בסדר.
אמא שלי אומרת שזה לא קשור לדייט או לבחור ספציפי, אני פשוט לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ולכן, אני גם לא יודעת עם מי אני רוצה לצאת. גם לכם יש לפעמים תחושה כזו שאתם רוצים אהבה, רוצים להתחתן, אבל פשוט לא יודעים איך להגיע לשם?
כל כך הרבה שיחות ניהלתי בפורומים עם רווקות כמוני על בחורים ומחיתי שהם לא החלטיים ובעצם, אני הבעייתית, אני זו שמעמידה פנים של משועממת או חסרת אונים, בעיקר כי אני פוחדת. לקבל סירוב, להיפגע, או להצליח ביחסים בלי שאני בשליטה.
מדריכת הדייטים שלי
הבנתי שאני צריכה עזרה, שלבד אני לא אצליח באהבה. אם אמשיך לחפש בלי לדעת בעקבות מה הלב שלי הולך או אצא לדייטים אבל לא אתקדם מהדייט הראשון לשני, אז בשביל מה להתאמץ? בהתחלה חייתי בהכחשה. הסתדרתי בכל מישורי החיים, אז מדוע שכאן אכשל? אבל באיזשהו שלב, אמא שלי הפגישה אותי עם מכרה שלה, לכאורה, זו היתה חברת ילדות שתפסה איתי שיחה ופתחה לי את העיניים. היא שאלה שאלות נוקבות אבל גם נתנה לי רעיונות. בדיעבד גיליתי שזו קואצ'רית לענייני זוגיות שאמא שלי שכרה וביקשה שתעמיד פנים מתוך מחשבה שאחרת לא אסכים להיחשף.
היה לי נח לחשוב שהיא רק עוזרת לי, שאני יכולה לבד, אבל מצאתי את עצמי מתייעצת אתה לגבי הכל. איזה בחור לבחור מבין ההתאמות שעלו לי באתר, כיצד לנהל שיחת טלפון כנה ועד מה ללבוש ואיך לנשק. היא היתה כמו החברה הטלפונית שלי, במיילים, בסימוסים, בזמן אמת, היתה עונה לי, מכוונת בעדינות ומדריכה בנאמנות.
כל כך התרגלתי אליה שפתאום לא יכולתי בלעדיה. כשהיא היתה בחו"ל, מצאתי את עצמי מתייעצת עם האוויר, מחפשת מישהו שיגיד לי מה לעשות. חשבתי שיש בידי הכלים, אבל בעצם כל מה שהייתי צריכה זו אוזן קשבת והכוונה צמודה.
אז החל שלב הגמילה. היתה לי התמיכה שרציתי, עכשיו הגיע הזמן לנסות לבד. את זו שתתחתני אתו בסופו של דבר – לא אני! אמרה לי ולאט לאט החלה לשחרר אותי. מי מכם שהתרגל לטיפול פסיכולוגי או לאימון יודע שהשלב הקשה באמת זה לא לקבל עזרה אלא להתנהל בלי עזרה!
אבל למדתי, למדתי לא לפחד, שאני יכולה ויודעת כבר מי מתאים לי ומה סגנון החיזור המועדף עלי וברגע שהבנתי מה אני רוצה מעצמי, היה לי יותר קל לסרב למישהו או לקבל דחייה או להתנשק בלי מעצורים. לפעמים כל מה שצריך באהבה, זה מישהו שיושיט לך יד.
0