בזמן האחרון הדייטים שלי מתקצרים. פעם, דייט היה שעתיים, עד שהתיישבנו, עד שהכרנו, אכלנו שתינו, המשכנו לסייר ברחוב עד האוטו או עד תחנת אוטובוס. אבל היום, לאנשים כבר אין סבלנות להכיר, הם באים לבדוק ואם הם לא מרוצים – הם חותכים. הדייטים האחרונים שלי היו כמו שיעורי נהיגה, 40 דקות חלפו, עוד לא סיימנו סיבוב ראשון של קפה או קולה והיא כבר הזמינה חשבון.
עוד לא התאפסתי על עצמי, טרם סיפרתי לה מה שרציתי, לא חייכתי, ניסיתי להתרגל אליה ולאווירה, למצוא את המילים, אבל לה אין זמן. אתם מבינים? יש לה עוד אופציות והיא קבעה הערב גם שיעור פילאטיס ואני עומד לה בדרך ומעכב אותה.
היא היתה מוכנה לתת לי 40 דקות של תהילה וזהו. הבעיה היא שאלה לא היו 40 דקות גדושים בסמול טוק או בחיוכים, עברנו שלוש פעמים שולחן, לקח לה 10 דקות להחליט מה היא רוצה לשתות, 10 דקות נוספות היא בילתה בשירותים ואחר כך היא נתנה לי לדבר ושתקה. ידעתי שאיך שהיא באה, היא קבעה לעצמה 40 דקות, לא מצאתי חן בעיניה, אז היא ניהלה את הזמן כך שהיא תוכל לעשות וי בלי לשבור את ליבי וכשהזמן תם – היא פשוט ברחה באלגנטיות, מוצפת בים תירוצים למה זה לא זה ואיך שהיא חייבת כבר לרוץ.
בזבזתי לה את הזמן
דייטים על הדרך, ככה אני קורא לדייטים הזריזים, דייט בזק. התאים לה השעה, זה היה בין לבין אז היא קפצה בלי התחייבות. הרבה יותר נוח להגיד שנראה ונתרשם מאשר להתכונן, להשקיע, לבוא מוכנים ולתת צ'אנס. לא, זה דורש מאמץ ונכונות, מה שלא היה לה וכנראה גם לא לאחרות. אפילו אחת שדווקא קבעה איתי דייט נוסף, אמרה לי שהיא תכננה על שעה ולא חשבה שזה יהיה יותר ארוך.
כאילו בזבזתי לה את הזמן והיא לא נהנתה בכלל. אומנם יצאנו לדייט שני ואז היא הקצתה לי כבר שעתיים, אבל כשאלו תמו, היא הביטה בשעון ואמרה שכבר ממש מאוחר וכדאי שנעוף הביתה. יותר לא שמעתי ממנה. היא תרמה שעתיים מזמנה, עשתה את שלה ועכשיו היא יכולה לבזבז את הזמן של בחור אחר או לבלות כאוות נפשה בצפייה בטלוויזיה או בטלפון עם חברה.
היפראקטיביות בדייטים
הדייטים קצרים מדי, אני לא מספיק לסיים משפט כמו שצריך או להרשים, לא נותנים לי. שופטים אותי מהר מדי, כמו סטטוס בפייסבוק, מספיק 4-5 שורות ומיצינו עניין. אבל אני רוצה כמו פעם, חיזור ארוך, מתמשך, בלי שהשעון דופק או הסמרטפון מזמר באמצע. אני רוצה שיתנו לנו זמן להכיר אחד את השני ולא למדוד דקות או לחשוב בראש שהדייט הזה בא על חשבון משהו יותר טוב שיכולנו לעשות במקום לצאת ביחד.
אולי זה אני, שמשדר כבר קוצר רוח או מחכה להנחתה הבאה ואולי זו המגמה היום, לקצר תהליכים, לתקתק מערכות יחסים, לעבור לשלב הבא עוד לפני שמשהו התהווה. סוג של היפריות שאני מרגיש בדייטים ובקשרים שהיו לי. אם בעבר בחורות רצו להיות איתי בכל סוף השבוע, היום הן מחשבות איך נוכל ב-24 שעות להספיק לבלות ביחד, לראות סרט, לפגוש חברים, לבקר את ההורים ולשוב הביתה בזמן. הכל נדחס לתוך זמן קצר בלי שנתענג ביחד על הביחד.
אז להבא תנו לי קצת יותר, אני מגיע מוקדם, אני מוכן להסיע אתכן עד הבית, אפילו לשלם על הקפה, שלא תרגישו שהשעה הזו היתה ארוכה וגם יקרה, תנו לי זמן ותגלו שהזמן עובר מהר כשנהנים ביחד.