סרוגים - אצלי בזוגיות

 מאת: שירלי 

אוהבים את הסדרה סרוגים? כחילונית בכל רמ"ח אבריה, היה לי קשה לצאת דרך אתר הכרויות עם חבר'ה דתיים. חיפשתי מישהו חילוני לגמרי. לא התאים לי לשנות הרגלים או הקירבה לדת, באתי מבית כל כך פתוח וחילוני שלא יכולתי לראות את עצמי מתאהבת במישהו דתי, אפילו לא במישהו מסורתי.
אבל אתם יודעים איך זה, החיים מפתיעים לפעמים ואיכשהו יצא שנדלקתי על מישהו באתר הכרויות, החיוך שלו שבה אותי ממבט ראשון, השיניים הצחורות, הסנטר המחודד, היתה לו אישיות והרבה קסם. החלטתי לפגוש אותו על אף העדפה הדתית. חשבתי אולי הוא רק שומר שבת, אולי זה לא יפריע. מצאתי את עצמי עם בחור בעל כיפה בבית קפה כשר, הגעתי עם כל כך הרבה סטיגמות שלא ידעתי מה להגיד. איך אני יכולה לקבל אותו בלי הביקורתיות שבי?
הוא הפתיע אותי. גרם לי להרגיש בנוח, דברנו על הכל חוץ מעל דת. זה נראה כמו נושא שלא כדאי לגעת בו, לא כרגע לפחות. תגידו איך זה יכול להיות, הרי זה משהו כל כך משמעות בכל קשר זוגי, אז עובדה – זה אפשרי.

רק אל תחזרי לנו בתשובה
ההורים שלי היו אלה שהתנגדו. אמא שלי פחדה מיד שהוא יהפוך אותי לדתייה, שאני אתרחק מהם, שאתחיל להקפיד על מנהגים ולא ארצה לאכול אצלם. הרגעתי אותה, אבל אני בעצמי הייתי סקפטית. עוד בקושי נגענו זה בזו, הכל היה רק סביב שיחות נפש למרות המשיכה המטורפת. הוא הציע שכשאנחנו מגיעים אליו לדירה השכורה על גבול ר"ג בני ברק לראות סרט שאתלבש יותר צנוע כי יש לו שותף דתי שממילא לא אהב את הרעיון שאני מגיעה אליהם הביתה.
ככה זה התחיל, לבשתי גרביונים, בגדים יותר צנועים, המחשופים נשארו בצד. אמא שלי היתה בהיסטריה: תראי איך את משתנה כל כך מהר ואתם בקושי חודשיים ביחד, זעקה.
אז נכון, לקראת המפגש עם המשפחה שלו, רעדתי מפחד, כל פרט נבדק פעמיים, חששתי לדבר שלא אשמע להם כופרת, הגעתי לשכונה ודמיינתי עולם חשוך ואפל, שיזרקו עלי אבנים, שיעלו עלי אבל גיליתי שאני בשכונה רגילה לגמרי בירושלים בלי כל חזיונות האיוב של אמא שלי על שישי בערב בירושלים, אחרי שהם חזרו מבית הכנסת ישבנו לסעודה וכולם נראו לי יותר פתוחים ממני. מדברים על הכל, צוחקים, שמחים מהביחד ובכלל לא הדתיים האלה שאני רואה מרחוק וקוראת להם דתיים וביחד חושבת לעצמי בראש שהם אחרים מאיתנו. כן, היו ברכות ודברים שלא הכרתי, שתפתי פעולה, אבל אף אחד לא ניסה לדבר איתי על דת או להחזיר אותי בתשובה, להפך, התלהבו מכל מה שסיפרתי על טראקים בחו"ל, על בית חב"ד בדרום אמריקה, על טיולים שאני עושה בשבתות, אף אחד לא התכווץ שסיפרתי שאני אוכלת במסעדות לא כשרות. זה לא היה הפגנתי חלילה, הם פשוט נתנו לי לספר והרגשתי חופשית לספר הכל בלי להעלים פרטים.

פשרות קטנות, אהבה גדולה
אבל בתוכי ידעתי שאם הזוגיות תתפתח, זה לא יישאר ככה לאורך זמן. הרי הוא רוצה לשמור על מנהגיו ומפריע לו שזוגתו לא דתייה או לפחות לא מסורה כמוהו לדת. הבטחתי לעצמי ולו לעשות כל מאמץ, להדליק נרות, להרחיק את הטלוויזיה, בשבתות לנוח בחיקו.
גיליתי שיש משהו מאוד מרגיע בלי המסכים המרצדים ושהברכות והשיתופיות הזו סביב שולחן השבת הם טקס מענג. ביום כיפור לא צמתי, הייתי בבית ההורים, הנחתי לו להיות בבית הוריו, טלפונים בשבתות לא קבלתי והוא מצידו נתן לי לתקתק על המחשב בחדר השני, רחוק ממנו.
אני שמחה שלא נכנעתי לאינסטינקט הראשוני שאמר לי: שירלי, עזבי אותך ממנו, הוא דתי. מצאתי בן אדם מדהים, עשיתי פה ושם פשרות, אבל שום דבר לא משתווה לעובדה שמצאתי אהבה.