איך שני זרים מתאהבים

כל כך הרבה שנים ליווה אותי סימן שאלה גדול: איך מישהו יכול להיות חלק מחיי? התרגלתי מתישהו לסוג של לבד, לתקשורת עמוקה עם חברות טובות, להנאות הקטנות עם עצמי (להסתובב בבית עם פיג'מות מרוטות, לקום באמצע הלילה לסרט מתח, לשירותים עם דלת פתוחה). לא ראיתי איך אני משנה את כל ההרגלים הפרטיים ומשלבת את עצמי בשניים.
גם היה לי קשה להבין כיצד פתאום חושבים ביחד, מחליטים בזוג, מפנים למישהו מקום במיטה, מכניסים מישהו זר לפינות הכי כמוסות בלב שלך.
בדייטים רבים דברנו על דה ואה, להעביר את הזמן, התרגולת הסטנדרטית של ראיונות עבודה משודרגים בלי יכולת כנה להתחבר. אולי זו הייתי אני שלא הצלחתי למזג את עצמי לישות נוספת, קמה בבוקר בדירה שלו ומתגלגלת לדירה שלי, לא משתפת בכל פרט, נמנעת מלהרגיש חשופה בפני מישהו שזה עתה הכרתי.

לימד אותי איך לחיות ביחד
עד שהוא פרץ לחיי, לא וויתר עלי. גם כשהתכנסתי בתוך עצמי בימים קרים של עצבים על הבוסית שלי, דכדוך מתקריות פעוטות, וויכוחים עיקשים עם הוריי או אפילו מרמור קצר על עליית שכר הדירה בחוזה השנתי, הוא היה שם. נלמד להכיר אחד את השנייה, המשיך וטען, אבל לא ידעתי איך.
היה לי מוזר להגיד בקול מה שאמרתי לעצמי בלב.
אבל מפתיע, מתרגלים לחלוק ולשתף. היום אני כבר לא יודעת איך יכולתי אחרת. עכשיו כשאני אתו ומסתובבת במיטה החמימה, בטן אל בטן כבר לא גב אל גב, כמו בהתחלה, שנדבקתי לצד ולא ידעתי איך לזוז ולהתקרב פיזית, נפשית. היום כל כך טבעי לי כבר לסמס ולהתקשר כשמשהו בוער לי בבטן.
זה לא קרה בבת אחד וגם לא ביום בהיר, הוא לימד אותי בעדינות, שאל מה קרה, קרא את תווי פניי, בהתחלה הוא בא בליטוף עדין – אחר כך פשוט ישב לידי כשבכיתי, מחה את הדמעות, סיפר מה הוא מרגיש וקיבל ממני בחזרה. בהתחלה – קמצוץ של רגשות ובהמשך, תשוקה מתפרצת, התרוקנתי מולו בלי בושה.
בהתחלה, הייתי הולכת במסדרון בחושך, פוחדת מנוכחותו, לא יכולה לעכל אותה שם לידי כל הזמן ועכשיו, אני תשושה מלחכות שיחזור כבר מבילוי ערב חמישי עם חברים. מחכה לו בקוצר רוח, רק שיבוא ואלך לישון, רגועה שהוא כאן לצידי.

אבולוציה של שני רווקים
אני חושבת שזה הצליח כי היה שם משהו בהתעקשות שלו, שגרם לו לפצח אותי. הוא קלט אותי במינונים, לא כמו האחרים שאצלם זה היה שחור או לבן. או שהם רוצים אותי בטוטאליות כל הזמן, ולא מבינים למה אני לא נפתחת או שהם התרחקו כי הבינו שקשה לי עדיין להתקרב.
אלי הוא התייחס כמו ביצה, שוברים בעדינות, אז רך זה נוזל החוצה בקלילות. נשא אותי אתו שלא אשבר וכשהתחלתי לקלף קליפות, יצא האפרוח והפך לתרנגולת. מרווקה שהתרגלה לבדידות במיטבה הפכתי למישהי שמקרקרת סביבו ולשמחתי, הוא סביבי.
לא נעשיתי תלותית, נעשיתי זוגית. ידעתי מתי להיות הכי אתו ומתי לתת לו ספייס, למדתי לחלוק את אותו בית, אותו מרחב פיזי וגם נפשי, לדעת כשהוא עצוב או שמח, לתת לו להתמודד ולדעתי מתי להתערב בעדינות. שני אנשים שבודקים את הגבולות שלהם ושל מי שלצידם ומחכים לפידבק. כשהבנתי שחציתי גבול, כמו למשל שהערתי לו יותר מדי על הרגלי האכילה, על בחירת החברים המשונה שלו, וקיבלתי פידבק שלילי – נסוגתי, אבל כשנתתי עצה טובה, כשקיבלתי עצה טובה ממנו, הבנתי כמה כיף ומענג זה שיש מישהו שמבין אותך בלי שתצטרך להסביר.
מתישהו אנחנו כבר לא זרים מדייט גמלוני יוצא קשר פורח, אבולוציה של שניים רווקים שיוצרים ביחד זוגיות.