לא רוצה להיות עם בחורה אחת כל החיים

מאת: נדב

נורא פחדתי, להתחתן עם אותה אחת שהכרתי כל החיים, שרק אותה אכיר, שרק אתה אהיה, שרק היא תאהב אותי. פעם זה נראה לי טבעי ואפילו מנחם, שלא צריך לרדוף ולצאת לדייטים מתסכלים, ולרוץ מבחורה לבחורה ולהתעייף ולהישאר לבד בחגים במידה ובדיוק נפרדת ממישהי.
היינו יחדיו כל כך הרבה זמן, צמודים כמו חתולים סיאמים, בלתי ניתנים להפרדה. זה קשר שהתחיל בילדות ואהבה בילדות היא כל כך עזה, כמו אהבה להורים, ככה אהבתי אותה, היא היתה חלק ענק מחיי.
אבל אז התחלנו להיפרד כתוצאה מכיוונים שונים שלקחנו בחיים, היא הלכה ללמוד אומנות בבצלאל ואני פניתי להנדסה בטכניון והמרחק עשה את שלו. אבל זה בעצם היה הדחף שלי להתנסות עם אחרות שגרם לפרידה. כל כך השתוקקתי להרגיש איך זה להיות עם מישהי אחרת, פחדתי שאשאר לנצח עם אותה אחת בלי שאדע מה זה מישהי אחרת. אולי אני לא אוהב אותה באמת? אולי אפשר לאהוב יותר? ראיתי את חבריי שדילגו מבחורה לבחורה, נהנים והרגשתי שאני מחמיץ את החיים.
מצד שני לא הייתי מוכן לאבד אותה לטובת סטוץ חד פעמי, ראיתי כבר חברים שלי הורסים ככה מערכות יחסים נהדרות. הייתי במלכוד, אז הייתי תמים חשבתי שהיא תסכים שננסה וכל אחד יטעם קצת מהצד כדי לחזור ולהיות שבע. אבל החברה שלי הזדעזעה מהבקשה שלי ובדיעבד, בצדק. היא עצמה לא היה בקטע של לנסות אפיקים חדשים, אהבה את מה שיש לה.
אבל אני לא הצלחתי להתמיד בקשר, המחשבות על אחרות, ההצעות שקיבלתי, המרחק שבינינו והפחד, בעיקר הפחד שאשאר רק עם אחת כל חיי ולא אכיר שום דבר אחר כך שאפילו לא אוכל להשוות למשהו אחר, הכניעה אותי. החלטתי ליזום פרידה.
זה היה קשה, הבכי, המועקה, החשש שלה מול שלי, כל כך חיכיתי לאחרות שכשיצאתי מהזוגות פתאום הרגשתי כל כך לבד. ככה זה, חוק מרפי, כשהייתי תפוס, כולן עטו עלי וכשהתפניתי, פתאום כולן תפוסות או עסוקות או בכלל לא מעוניינות. החרטות החלו לכרסם, אבל נשבעתי לעצמי שאני לא נכנע שבעתיד אני עלול להתחרט על זה.
דרוש הרבה אומץ ודרושה משמעת עצמית כדי להחזיק ככה, כשהאקסית שלך לא מפסיקה להתקשר ולבכות ולהתחנן שנחזור זה לזו רק מתוך מחשבות ופנטזיות על עתיד אחר.
בטח תשאלו אם אני מצטער, אז זהו שלא, כי אחרי תקופת שיקום והתאוששות לא פשוטה לשני הצדדים, אחרי שניתקנו את הקשר כדי לא להצטער ולהתגעגע, התחלתי לצאת. זה היה מטורף, כל כך הרבה אפשרויות נפתחו בפניי והתחלתי לבלות וליהנות כמו שלא נהנתי בחיים. ההורים שלי פחדו שמעכשיו אני רק אכייף, אבל אני ידעתי שזה שלב זמני בדרך לזוגיות. שאני חייב להתפרק כדי שאני אוכל להחזיק מערכת יחסים טובה ויציבה בלי תחושות החמצה.  אז באיזשהו שלב, נרגעתי, החזרתי לעצמי שליטה, הרגשתי מסופק ומרוצה מההנאות שהיו לי בדרך, מהבחורות הנפלאות שפגשתי ויצאתי לחפש את דרכי באתר הכרויות אקדמאים. היתה לי אולי חולשה שהיה לי קשר אחד רציני ומצד שני, הוא נמשך שנים רבות כך שאם כבר, אפשר להסיק עלי שאני בחור רציני מאוד. בהתחלה היה מוזר אבל לאט לאט צברתי תאוצה עם בחורה אחת יפה שהפכה לחברה השנייה המשמעותית בחיי, לחצי השני שלי. עכשיו אני מרגיש אחרת לגמרי, כבר אין בי להט לחוות עוד ועוד, בא לי דווקא להתיישב ולהירגע. לפעמים צריך לאכול בחוץ כדי ליהנות מאוכל ביתי.