יותר מידי פעמים שברו לי את הלב

מאת: שיראל

הפעם הראשונה היתה עם איתמר כשהייתי רק בת 8, הוא סרב לרקוד איתי סלאו ליד כולם. לא משנה שהיינו החברים הכי טובים בעולם, כשהוא היה צריך להצהיר על כך בפני ילדי הכיתה – הוא פרש, מאז היינו בברוגז עד התיכון וגם אז, עדיין זכרתי לו את התקרית וכעסתי עליו, על כך שבייש אותי בפני כולם. אחר כך נתקלתי בזה עוד הרבה פעמים בגלגולים שונים בחיי ובצורות שונות. החבר התיכון נפרד ממני יומיים לפני יום ההולדת ולא הופיע למסיבה שהוריי ארגוני לכל בני המשפחה, אחר כך בצבא, כשרציתי להכיר את החבר שלי לאחותי, הוא הבריז, באוניברסיטה מי שיצאתי  אתו והצעתי לו שנעבור לגור ביחד, נפרד ממני ממש כששאלתי את השאלה. זה כאילו הבחורים שפגשתי אהבו אותי להנאות קצרות אך לא כמישהי להתמסד איתה.
בהתחלה חשבתי שזה משהו שאני משדרת, איזו קלילות שגורמת להם לחשוב שאני מובנת מאליה, אבל הבנתי שזה לא אני – זה הם. וזה לא רק אני, אלה רבות מחברותיי שגילו שכשמדברים על מחויבויות, לבחורים בחיינו יש נטייה להתחפף בזמן אמת.
אני חייבת להודות שהתחלתי לפקפק באמינות  של הבחורים שעוברים לידי, אפילו כאלה  שפיתחתי אתם קשרים, פחדתי לשאול דרכינו לאן מחשש שהם ייעלמו לפתע. ועם כזה ספק, קשה מאוד לפתח קשר אמיתי לטווח ארוך. אבל כשנכווים כל כך הרבה פעמים, ששורף לך בלב, יש לך כבר חור ואת החור הזה קשה למלא.

איך הוא הצליח איתי?
ובכל זאת, גילוי נאות, אני כבר נשואה. אז איך זה קרה ואיך כן נתתי בסופו של דבר את הלב שלי למישהו?  רציתי לספר לכם, זה סיפור על מישהי שסירבה להתאהב מחשש להתבאס. אבל אז הגיע בחור רגיש עם סבלנות אין קץ שחיזר אחריי שוב ושוב עד שלא יכולתי לקסם שלו. הוא חיכה לי כשהייתי עצבנית, הוא הסכים לספוג את כל קיטורי ואת כל טענותיי על המין הגברי באשר הוא ולהוכיח לי שיש גם אחרת. אני חושבת שככל שהוא היה יותר רך, כך אני הייתי יותר קשה. כאילו עשיתי לו דווקא, מנסה להוכיח לו שהוא לא יכול איתי.
אבל כנראה שהוא לא יכול בלעדיי כי הוא היה שם, שוב ושוב, גם אחרי שרבנו וגם אחרי שאמרתי לו שאין סיכוי שבעולם שזה יעבוד. באמת, הייתי ביצ'ית רצינית אבל הוא בחור טוב ובסוף התאהבתי בו קשות. פחדתי למסור לו את הלב הרגיש שלי, פחדתי שברגע שאתמסר, הוא ירטש וינפץ אותו כמו כל יתר הבחורים שהבטיחו לי אמונים ובסוף התעופפו ברגע שזה נעשה "רציני מדי".
אני אומרת לכן בנות, אין בררה, צריך לבטוח במישהו אחרת נישאר נאמנות רק לעצמינו. מצד שני, להיות עם יד על הדופק. אם הבחור מבטיח הבטחות ולא מקיים אם הוא דוחה כל הזמן את הדיבורים על עתידינו לאן, אם הוא מסרב לפגוש את ההורים או את החברים או להיות שותף פעיל וחלק בלתי נפרד מחייך, כל אלה נורות אזהרה שאי אפשר להתעלם מהן מהבהבות אלינו.
מצד שני, אם הבחור עושה רושם שהוא שם, שהוא נאמן, שהוא מגיע עם סיר מרק כשאת חולה או מוכן לשמוע את כל היבבות בעולם והוא אוזן קשבת, קחו בחשבון מה שאומרים לכם אנשים אחרים כביקורת בונה, אבל אם אתן מאמינות בבחור, ביכולת שלו לאהוב ובקשר שלכם, אל תתנו לאף אחד לעמוד כנגד הסיכוי לאהבה.