היכרויות פישלתי עם החברים שלה
הורידו את אפליקצית החצי השני
יש שני דברים שאתם צריכים לדעת עלי: אני מקסים ונפלא עם אנשים שאני פוגש אחד על אחד ונוראי בקטע של היכרויות בתוך קבוצה. במצבים של היכרויות עם אנשים אחרים, בעיקר זרים, אני מתנהג כמו אידיוט. חברות קודמות אמרו לי שהבעיה היא שיש לי יותר מדי מנגנוני הגנה או ביטחון עצמי נמוך או דימוי לא נכון על עצמי ועוד אבחנות מעניינות. אבל בתכל'ס, תושיבו אותי בדייט אינטימי – אני כוכב ותשימו אותי בפורום היכרויות קבוצתי – אני הופך ללוזר.
היכרויות חדשות - קשה לי מול כולם
ככה זה היה כבר מילדות, כשהייתי מדבר עם המורה, היא היתה מתלהבת וכשהיא היתה פונה אלי בכיתה, הייתי אומר שטויות עד שמורים הפסיקו לפנות אלי או לקרוא לי להציג בפני הכיתה. "אולי יש לך פחד בימתי או פחד קהל", אמרו לי ההורים וויתרו עלי בקטע הזה, קיטלגו אותי בתור בחור שלא מסתדר עם הרבה אנשים, אבל נהדר בהיכרויות בפגישות אישיות.
דייט זו פגישה אישית, אפילו אינטימית. אתה יכול לשבת במסעדה הומה אדם, אבל מי שחשוב באמת זה הפרטנר שיושב מולך ולא השאר. קולות רקע לא מפריעים לי, גם לא אנשים שנועצים מבטים או בוהים בי מהצד. מה שמפריע לי בהיכרויות חדשות זה כשעוד אנשים יושבים איתנו. כלומר, אם החברה הנוכחית שלי היתה מזמינה אותי לדאבל בליינדייט, בחיים לא היינו הופכים להיות חברים. עוד שני אנשים ונהרס לי המומנטום.
היכרויות מפחידות זה הכל בראש שלך
מפגשי היכרויות אישיות זורמות אצלי נהדר. הדייט הראשון שלנו היה מדהים וכך גם השני, בשלישי לקחתי אותה לטיול, ברביעי סרט, בחמישי ישבנו ודיברנו במכונית כשהגשם דופק על החלון וכך הלאה. עד שכבר יצא שהכרנו חודש וחצי וזה הפך להיות רציני והיא התחילה להציק לי שאני אפגוש את החבר'ה שלה. לא אמרה בדיוק אם זה כדי שיאשרו את קיומי בחייה או בגלל שסתם יהיה מגניב לדעתה אם נסתובב כולנו יחד, פשוט אמרה "זה חשוב לי" וסיימה את דבריה. בהתחלה, אני מודה, התחמקתי בטירוף ממפגש היכרויות שכזה, היו לי המון תירוצים מעולים – והיא קנתה אותם. אבל לאט לאט נראיתי לה כמי שמסנן אותה והיא התחילה לכעוס, חשבה שאני סתם לא מעוניין בה, לא הבינה מה עובר עלי באמת. כשסיפרתי על הקושי שלי להיות אני במפגשי היכרויות קבוצתיות לידידה טובה שלי, היא אמרה לי: "דני – הכל בראש שלך", אז האמנתי לה וקבענו דייט עם החבר'ה.
התפלצנתי עליהם
רוצים לדעת איך היה מפגש ההיכרויות עם החבר'ה שלה? כמובן נורא. אבל לא משהו שלא צפיתי מראש. ישבנו באיזה פאב, לוקיישן שאני אישית לא מתחבר אליו, כי רועש ואפלולי שם וכולם עישנו ואני לא מעשן וכולם שתו ואני כמעט ולא שותה או לפחות לא נהנה מאלכוהול כמו שאחרים נהנים מהנוזל החריף. חצי פגישה ישבתי בצד ושתקתי והיא עשתה לי את כל עבודת היח"צ – הוא נפלא, מקסים, חוש הומור בריא, חולה עלי וכולי ואני רק הינהנתי לאשר את דבריה. אחר כך הם התחילו לפנות עלי, לא אגיד שהם היו עויינים, סך הכל חבר'ה נחמדים, בכל מצב אחר – היינו מסתדרים מצויין, אבל כאן אני עמדתי למבחן, לפחות בעיני אם לא בעיניהם. ואז התחלתי לענות תשובות פלצניות. ככה זה, במפגש היכרויות שכזה אני מרגיש מאויים – ואני מתפלצן. פתאום אני הופך לסנוב מתנשא שלא שם על אף אחד. מנגנוני הגנה כבר אמרתי? הם די התבאסו ממני וגם היא, שהקשיבה בתשומת לב יתרה לתשובותיי ונדהמה מהתשובות האלה. היא כבר מכירה אותי, יודעת שאני לא כזה. מצד שני, היא מעולם לא ראתה איך אני מתנהג במפגש היכרויות בקבוצה ועכשיו היא בטח חושבת שאולי איתה אני מקסים, אבל בקבוצה - סנוב.
כשיצאנו מהפאב, הנחתי עליה את הז'קט שלי אבל היא דחתה אותו מאליה. מיד ידעתי שזה מציק לה, היא היתה כה בטוחה שאהיה אתם מקסים כמו שאני איתה. "מה, לא היתה לכם כימיה?", שאלה ואני התחלתי לגמגם תוך כדי שהיא עושה לי, כמו כל שאר החברות הקודמות, אנליזה מכאן ועד הודעה חדשה. בסוף עמדתי מולה, החלטתי שהפעם אני לא מסתתר מאחורי שקרים גסים – אמרתי לה שאני נוראי במפגשי היכרויות בקבוצה גדולה , שאין לי ביטחון, שהחברים שלה נהדרים, שזה אני ולא הם.
עברתי את זה
אז מה עשינו? היא נהדרת, מביאה את החברים שלה בטיפין טיפין, לא חמישה במכה, אלא כל פעם אחד – שניים וככה הם לומדים להכיר אותי. עם ידיד שלה אפילו הלכתי לשחק סקווש באחד הימים. פתאום זה עובד לנו, וכשאני רואה את כולם יחד, בבת אחת, יושבים אצלי בסלון בבית, אני כבר לא מרגיש נבוך, עברתי את שלב ההיכרויות הראשוני , אני מכיר כל אחד מהם אישית וכשאני מכיר אותם לעומק והם מודעים לחששות שלי, זה הולך אחלה. יש לי חברה וגם את החברים שלה שהפכו לידידים קרובים. רואים? אל תפסלו קשר רק בגלל שקשה לכם להתמודד עם משהו באופי שלכם, תתעמתו עם הפחד ותרוויחו בגדול.
0